בשנה הקרובה ייבחרו בישראל שלוש דמויות מאוד בכירות בציבוריות הישראלית, שמשפיעות על חיי כל האזרחים, גם שהם לא בהכרח מודעים לזה.

הכוונה כמובן היא לנשיא בית המשפט העליון הבא ושני הרבנים הראשיים החדשים – כולם משרות בעל תפקיד ערכי ושיפוטי, ערכי וכמובן עם השלכות פוליטיות משמעותיות, למרות שהם במהותם תפקידים ממלכתיים.

על אף שיש לוח זמנים מאוד ברור להחלפות של השופטת אסתר חיות, הרב דוד לאו והראשון לציון יצחק יוסף – עדיין לא ברור האם הם יתבצעו בזמן, ומי יהיו המחליפים שלהם.

אבל פה טמון ההבדל המשמעותי בין שני תהליכי הבחירה – בין הרבנות הראשית לבין בית המשפט העליון.

אז איך נבחר הנשיא, העומד בראשות הרשות השופטת? לכאורה פשוט. לפי שיטת הסניוריטי, בה ממונה לנשיא השופט הוותיק ביותר המכהן בעת שהנשיא היוצא מסיים את תפקידו על פי חוק.

לוח הזמנים ברור וידוע מראש, מכיוון שגיל הפרישה לשופטים עומד על 70. ככה יודעים כבר שנים רבות קדימה מי יתמנה לתפקיד ומתי. על פניו הנשיא הבא יהיה יצחק עמית (2023-2028), אחריו נעם סולברג (2028-2032) ואז דפנה ברק-ארז (2032-2035).

השופט יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

אמנם הוועדה לבחירת שופטים צריכה רשמית "לאשרר" את הנשיא הנבחר, אך מדובר בהליך טכני פשוט, בלי מלחמות ודילים, וללא התעסקות פוליטית.

המועד ידוע אבל הפוליטיקה נכנסה לתמונה

בואו רגע נעיף מבט למתרחש בבחירת שני הרבנים הראשיים הבאים, בחירות שאמורות היו להתקיים בחודש אוגוסט הקרוב, רק שכאן כללי המשחק הרבה יותר מורכבים, וגם משתנים תוך כדי תנועה.

למרות שגם פה מועד הבחירות ידוע מראש – מתקיימות אחת לעשר שנים – הוחלט לנסות לדחות אותן בשמונה חודשים, לכאורה בגלל הסמיכות לבחירות המקומיות והחשש שזה ישפיע על הגוף הבוחר.

מילה על הגוף הבוחר – מדובר בהרכב שכולל 151 חברים כולל רבנים, ח"כים ושרים, ראשי רשויות מקומיות ונציגי ציבור שמצביע באופן חשאי על זהות שני הרבנים.

על פניו מדובר בתפקידים ממלכתיים, שהאיוש שלהם אמור להיות מכוון רק משיקולי התאמה לתפקיד, רמה רוחנית-דתית מתאימה וכשירות לעמוד בראש גוף מורכב, הרי שגם פה הפוליטיקה השתלטה על המנגנון.

בצד החרדי מתקשים להכריע בין האח של דרעי לבן של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ובתוך הציונות הדתית מופעלים לחצים אדירים לשנות את החוק ולהעלות את גיל ההתמודדות המקסימלי, רק במטרה להכשיר רב ספציפי.

הרבנים הראשיים לאו ויוסף (צילום: יעקב כהן, פלאש 90)

אז מה עושים? דוחים את הכרעה, משנים את כללי המשחק, ומתאימים חוקיים פרסונליים.

לא לייבא את הבעיות

ברקע הרצון למהפכה בסוגיית מינוי השופטים וביטול שיטת הסניוריטי המושמצת כל כך בימין, קשה שלא להביט בכאוס שנוצר בהתמודדות למוסד הרבנות הראשית ולתהות האם באמת כדאי לייבא את כל התככים הפוליטיים, הדילים המפלגתיים והלחצים, אל תוך מוסד בית המשפט העליון?

מפחיד לחשוב מה יקרה בעתיד כשבקואליציה עתידית לא יגיעו להסכמה על זהות נשיא עליון חדש, או שבגלל משבר פוליטי כזה או אחר מישהו יציע חוק לדחיית מינוי הנשיא או שינוי גיל הפרישה, רק כדי להיטיב על מועמד מועדף.

בית המשפט העליון והכנסת (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

האם אנחנו באמת רוצים שיום אחד זהות העומד בראש המערכת המשפטית ייקבע לפי לחץ פוליטי או בהתאם להסכם קואליציוני?

אם כל הכוונה הטובה לשפר את מערכת המשפט, חייבים להיזהר לא לפגוע בה עוד יותר, ולייבא אל תוכה את כל הרעות החולות של הפוליטיקה הישראלית.

מספיק לראות מה קורה בגזרת הרבנות כדי לראות מה עלול לקרות בה.