אנחנו כבר כמה חודשים בתוך מערבולת ציבורית ורחובות גועשים, של מתנגדי רפורמה משפטית תומכי מצעדי גאוה, ואולפנים ורשתות חברתיות המשדרים פרוגרס בכל דרך.

מאידך קיים מחנה גדול ורחב שיש לו אמירה לאומית, אמירה ערכית, בתחומים רבים, בענייני ערך המשפחה, בענייני ריבונות לאומית וגם בענייני שימור הזיקה היהודית ומסורת ישראל, שבת, מועדי ישראל, כשרות וצניעות.

כלל האירועים באים לחדד לנו מה עומד בבסיס הקיום של כל מה שאנו מאמינים בו, מהו הגרעין הקשה שהחזיק אותנו כל שנות היותנו לעם, שהניע את המפעל הלאומי – שנקרא בהמשך מדינת ישראל, ושמפרה ומזין היום, את כל הדינמיקה החברתית והלאומית, קוראים לזה- תורה!  והערך הוא אחריות על לימוד התורה, שלא נתבלבל, תורה היא לא עוד אחד מהערכים שעליהם מושתתת התפיסה שלנו, תורה ולימודה היא בסיס הקיום ותמצית כל הערכים.

שנים אנחנו מגדלים את מיטב בנינו ובנותינו להיות אנשים טובים ותורמים, להשתלב בעולם הגדול מתוך מניעים ערכיים ואמונים.

אך בתקופה כל כך מחדדת ומטלטלת, אנחנו חייבים לזקק את הדרך, אנחנו לא רק אנשים ערכיים, אידיאולוגים. אנחנו אוהבי תורה, האחראים על הלימוד שלה. כמו אש גדולה שמייצרת חום למנוע אדיר שבזכותו נעה הספינה כולה.

בתי המדרש והבל פיהם של תינוקות וילדים מגיל גן ועד הישיבות הגבוהות וההסדר, המכינות והמדרשות כל אלו מכריזים:  תורה זו המשמרת שלנו. הכוללים והאולפנות נעים סביב ערך מחודד שנקרא לימוד תורה ואחריות על פיתוחה. כן כן זו אותה תורה בית מדרשית, בסוגיותיה הנושנות כמסורת דרכיה המקובלות של קושיות ופירוקים, הגדרות וחילוקים, פסיקה והוראה.

הם לא רק נחלת אלו שזכו לשקוד, הם גאוות כולנו כציבור, אנו שמחים בהם, גאים בהם, בונים עליהם! מרחבי התלמוד, הראשונים והאחרונים, תנ"ך ולימודי מחשבת היהדות הם הבית הרוחני שלנו.

גם כשבגרנו והלכנו ללימודים אקדמיים, גם חיילים בתקופת השירות, גם כשפנינו והיינו למהנדסים או טכנאים, רופאים, או הייטקיסטים, אנחנו שומרים על חום המנוע של הלימוד תורה שלנו, אנשים עובדים לומדים דף יומי, שיעור שבועי, או כל לימוד חי אחר.

זה בסוף מניע דור שלם מלא תהפוכות, הרוחות התרבותיות הסוערות המטלטלות אותנו כיום מחייבות יכולת עמידה תרבותית וקשיחות מושרשת – קוראים לזה תורה, לא רק שמרנות, לא רק ימניות, לא רק ערכיות, עמל תורה, אחריות על תורה אהבת תורה ושמחה גדולה בדבר העצום הזה שאנחנו נושאים בקרבנו – קשר חי לתורה.

רק מנקודת מוצא זאת, אפשר גם להיות מעורב ולפעול. מוטלת עלינו החובה להעלות על "הבמה" תרתי משמע את הערך של תורה. לעמול, ללכת ולכתת רגלנו על שיעורים מרתקים מפסיפס של בכירי רבנים. להוקיר את זקני תלמידי החכמים של הדור שלנו ולהיות חלק בזה. הכל כמובן תמיד בשמחה וריקוד של מצווה.

עכשיו צריכים תורה, שמחה, מאירה, חיה ופועלת!

=======

הרב משה שחור הוא ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות