מי שהסתובב בשבועות האחרונות ברחובות ירושלים, ובמעוזי האוהדים של בית"ר, מרגיש שיש תכונה באוויר, שמצפים למשהו גדול. ביום שלישי הקרוב, בית"ר ירושלים תשחק נגד מכבי נתניה בגמר גביע המדינה. 13 שנה עברו מאז שבית"ר זכתה בתואר, והשנה יש תחושה ברחובות עיר הבירה – שזה אפשרי.
התחושה אצל חלק מהאוהדים, היא שאין זה מקרה שחגיגות יום ירושלים שייערכו היום (חמישי) יוצאות חמישה ימים בלבד לפני הגמר.
לכבוד יום ירושלים, שוחחנו עם אוהדים ירושלמים שמספרים על התחושות לקראת הגמר שייערך בשבוע הבא, והחיבור לחגיגות יום ירושלים שמתקיימות היום (חמישי).
נעים מאוד, האוהדים הירושלמים השרופים של בית"ר ירושלים:
מעוז צור: בן 36, ירושלמי מלידה נשוי ואב ל-2 בנות. גר כיום במבשרת ציון. מעוז הוא המנהל של קבוצת – "המנורה- אוהדי בית"ר ירושלים", הקבוצה הכי גדולה של בית"ר בפייסבוק. כל משפחתו של מעוז אוהדים את בית"ר, והוא אוהד את הקבוצה משנת 1996.
מעוז צור ביציע (ללא קרדיט)
ליאל חביליו: בת 29 מירושלים, מתגוררת בתלפיות ואוהדת את הקבוצה מגיל צעיר. לצידה, גם כל המשפחה אוהדת בית"ר. ליאל גדלה על גדול שחקני בית"ר, אלי אוחנה ותמיד הייתה בשבילה רק קבוצה אחת- בית"ר ירושלים.
ליאל חביליו (ללא קרדיטו)
ערן בן משה: בן 37, גר עם אשתו ובתו בגבעת זאב. אוהד את הקבוצה כבר 30 שנה, לעומת משפחתו שלא כל כך אהדה את בית"ר, ואביו אפילו הרחיק לכת ואהד את הפועל ירושלים.
ערן בן משה (ללא קרדיט)
אבידן אמר: בן 25, בן למשפחה ירושלמית מארמון הנציב והר חומה, שכולם בה אוהדי בית"ר, מתגורר כיום בלוד. הוא אוהד את הקבוצה מבטן ומלידה תרתי משמע- הכרית בברית שלו הייתה עם ציפית של בית"ר ירושלים.
אבידן אמר (ללא קרדיט)
ההתרגשות לפני הגמר: "טירוף שלא זוכרים כמוהו"
גדלתם בירושלים ואתם אוהדים את הקבוצה לא מעט שנים, אתה מרגישים את האווירה ברחוב, משהו שונה?
מעוז: "בטח שמרגיש. יש טירוף שאני לא זוכר כמוהו. אוהדי בית"ר כל כך רעבים לתואר אחרי הרבה שנים של אכזבות ואפשר לראות שזה בא לידי ביטוי בכרטיסים ובטירוף ברחובות".
ערן: "ברור! יש התרגשות עצומה. הרבה זמן לא ראיתי כזה טירוף על הכרטיסים, היה ביקוש של לפחות 80,70, אלף אנשים. אוהדים סביבי שואלים כל הזמן אם אני יכול להשיג להם כרטיס. ברור שיש התרגשות ואנחנו מחכים ומכינים את עצמנו. לקחנו חופש מהעבודה ונעשה יום שלם של טיול והכנות לגמר".
ליאל: "מרגישה את האווירה ברחוב, בין האוהדים. בגמר גביע הקודם ב-2018 שהפסדנו להפועל חיפה, היה פחד מהנאחס והקימו במות. אז עכשיו אנחנו מפחדים ובינינו אנחנו לא מדברים על זכייה ומפחדים מנאחס. היום של הגמר גביע הוא כמו יום חג בשבילנו".
אבידן: "ברור! אחרי החצי הגמר שהסתובבנו בירושלים, הייתה אנרגיה מטורפת. יש סוף סוף הרגשה שיש שקט במועדון ואנחנו מרגישים שהשקט הזה יתפוצץ בצורה הכי טובה שיש".
יום ירושלים רגע לפני הגמר הגדול, וזה לא במקרה – "בית"ר זה ירושלים"
היום יום ירושלים, יום שלישי גמר הגביע של בית"ר ירושלים, הכי קרוב שיש. אתם מרגישים שיש קשר?
מעוז: "לא חושב שיש קשר מיסטי. אני ריאליסטי מדי".
ערן: "ברור. בית"ר זה ירושלים! הקשר של עיר הבירה לקבוצה תמיד היה. בית"ר זה הסמל של ירושלים ובית"ר מחברת את העיר. כל החיים גדלנו על זה, והכול קשור".
ליאל: "יש קשר, בית"ר זו הקבוצה של העיר, ויש שייכות וזיקה".
אבידן: "ברור. כל פעם ביום ירושלים אנחנו חוגגים את האהבה לעיר, וזה שהגמר ויום ירושלים כמעט מתנגשים מוסיף המון אמוציות והתרגשות".
"בשבילי, בכל פעם שאני מגיע לירושלים – זה יום ירושלים"
היום חוגגים 56 שנה לשחרור ירושלים, איך אתם מציינים את היום בתור ירושלמים?
מעוז: "אני חוגג מגיל קטן את יום ירושלים, הולך לריקוד דגלים וגאה מאד בעיר הזאת. הבנות שלי עדיין קטנות, אני מחכה שהן יגדלו כדי שאוכל לקחת אותן לריקוד דגלים ולחבר אותם לעיר".
ערן: "מגיל קטן היינו הולכים לריקוד הדגלים וחוגגים, ונלך גם השנה. אנחנו חוגגים עם ירושלים, ירושלמים בנשמה, ואני מקווה שנישאר ככה כל החיים".
ליאל: "איך מציינים? יוצאים לעיר וחוגגים! כשהייתי קטנה הייתי הולכת לריקוד דגלים. השנה לא ייצא לי, אבל אם הייתי יכולה הייתי הולכת".
אבידן: "היינו הולכים המון למצעד הדגלים. אבל מבחינתי, בכל פעם שמגיעים לירושלים גם אם לא ביום ירושלים, אנחנו נפעמים מהעיר הזאת. זו אחת הערים עם הכי הרבה ביקוש לתיירים, וזה לא סתם. בשבילי כל פעם שאני מגיע לירושלים זה יום ירושלים, אם זה ללכת לכותל, אם זה ללכת לממילא ולשוק מחנה יהודה או לארמון הנציב לראות את עיר דוד.
אני נשוי טרי אבל כשיהיו ילדים אקח אותם לחגיגות יום ירושלים ואחבר אותם לעיר. יש לי אח קטן שאני לוקח למשחקים, וכל פעם לפני המשחק אני לוקח אותו למקומות בעיר כדי שילמד מה זה ירושלים".
אבידן והמשפחה לפני המשחק (ללא קרדיט)
איך התחברת לבית"ר? למה דווקא ירושלים?
מעוז: "מגיל קטן, מהחברים בבית ספר ומהבית. גדלתי בתקופה שאי אפשר היה שלא להתאהב, הייתה קבוצה גדולה עם אלי אוחנה, סטפן שאלוי, איציק וזוהר ואישטוון פישונט".
ערן: "אבא שלי היה אוהד הפועל ירושלים. הוא אמר לי- 'אני לא נהנה מזה, אז אם אתה לא רוצה לסבול כמוני תאהד את בית"ר, וכך היה. היה לי בן דוד שהיה אוהד שרוף של בית"ר והוא לקח אותי למשחקים מגיל 6-5, וככה התחברתי. הוא היה לוקח אותי כמעט לכל משחק, אחרי זה הוא חזר בתשובה והפסיק ללכת, אבל אני המשכתי. אבל ברור שגם עכשיו הוא עדיין מתעניין, דווקא לגמר גביע הוא רצה לבוא אבל לא הצלחנו להשיג לו כרטיס".
ליאל: "ככה גדלתי. זה מה שהיה תמיד בבית וזו הייתה האווירה. המושג 'זר לא יבין זאת', זה בדיוק על זה, ורק מי שאוהד יבין".
אבידן: "סבא שלי ז"ל שעלה מתוניס התחיל לאהוד את הקבוצה מתוך ציונות ושייכות לעיר, מתוך אהבה למדינה ולירושלים. אני דור שלישי לאהדת הקבוצה, ואצלי זה בא ממש מתוך המשפחה".
מה הזיכרון הראשון שלכם מבית"ר?
מעוז: בעונת 97/96' הגענו לחצי גמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב, הייתי בן 10 ועם כל הציפיות וההתרגשות, מכבי ניצחה 0-2 ועלתה לגמר. היה שם שיפוט שערורייתי, נתנו אדום לז'אן טלסינקוב. זאת הייתה אכזבה עצומה כי בית"ר הייתה אז קבוצה יותר טובה וגם לקחנו אליפות באותה עונה".
ערן: "ממש זוכר את המשחק שניצחנו 1-8 את מכבי הרצליה, זה זיכרון שחרוט אצלי וגם האליפות בשנת 93/92', הייתי אז בן 7".
ליאל: "שנת 1998, הייתי בערך בת 5 ולקחו אותי למשחק פעם ראשונה. הייתי קטנה ממש אז אני לא זוכרת נגד מי וכמה נגמר, אבל זוכרת את החוויה".
אבידן: "הזיכרון הראשון שלי זה המשחק שאני ואחי הקטן הלכנו לבד פעם ראשונה ב-2012. תמיד הייתי הולך עם אבא שלי וזה היה המשחק הראשון שהייתי עצמאי ולקחתי את אחי למשחק. ניצחנו את הפועל עכו, 0-1. אני זוכר שאחי חיבק אותי, בצורה כזאת ענקית והוא כ"כ שמח שסוף סוף לקחתי אותו. זה היה המשחק הראשון שלו, אני הייתי בן 13 והוא היה בן 9".
מעוז, מצד ימין (ללא קרדיט)
מה המשחק שלא תשכחו, המשחק הכי גדול שהייתם בו?
מעוז: "הניצחון על הפועל תל אביב בפנדלים בגמר גביע 2008. אי אפשר לשכוח את זה, נקמנו על ההפסדים להפועל בשנות ה-90. הייתה אז קבוצה אדירה והלוואי שנשחזר את זה".
ערן: "גמר גביע שניצחנו בפנדלים את הפועל ת"א ב-2008. גם ה-3-0 מול הפועל פ"ת בעונת האליפות של 98/97 עם אלי אוחנה האגדי. אבל אין משחק גדול שפספסתי אז יש לי הרבה, קשה לבחור".
ליאל: "כל משחק זה משחק גדול בשבילי. אבל משחק האליפות ב-עונת 2008/2007. לקחנו דאבל בעונה הזאת וזה היה טירוף".
אבידן: "המשחק שאני לא אשכח זה משחק ב-2012 נגד הפועל ת"א שעשינו מהפך עם צמד של חן עזריאל וניצחנו- 2-3. עוד משחק שאני לא אשכח זה גם משחק נגד הפועל תל אביב שעמית בן שושן שם גול בנגיחה וניצחנו 1-2. הייתה שם שמחה כזאת שלא הייתה אף פעם בטדי".
ליאל חביליו ביציע (ללא קרדיט)
בזהירות ובלי לנחס, איך תחגגו אם סוף סוף בית"ר תניף גביע?
מעוז: "אחגוג עם כל האוהדים. אם נזכה תהיה שמחה גדולה והתפרצות של רגשות של כל האוהדים".
ערן: "אנחנו לא מדברים על חגיגות, אנחנו הכי מפחדים מהמנחוס ולא נדבר לפני שזה קורה. מי שמנסה לתכנן נוריד אותו מהתכנון, שלא יהיה נאחס".
ליאל: "לא מדברים על זה! מקווה שיהיו חגיגות בגן סאקר או בכיכר ספרא אבל מפחדים לדבר. מעדיפים כמה שפחות לדבר על זה, זה כמו שלפני שתינוק נולד לא קונים כלום אז אותו דבר, לא פותחים עין הרע".
אבידן: "היה לי כרטיס למשחק אבל בגלל שלא השגתי לאחי הקטן אז מכרתי אותו. נעלה לירושלים ונראה את המשחק בהקרנה בטדי, בעזרת ה' נחגוג עם גביע ונשמח בכל העיר".
חוץ מטדי, מה המקום האהוב עליכם בבירה?
מעוז: "שוק מחנה יהודה, הריחות הטעמים והנוסטלגיה תמיד כיף ללכת לשם".
ערן: "הכותל ושוק מחנה יהודה".
ליאל: "הכותל. יש שם אווירת קדושה, וברגע שאתה נכנס לשם מרגיש את האווירה והרוחניות".
אבידן: "הכותל, אני אוהב ללכת לשם וליהנות מהיופי מהאווירה ומהשייכות שלי לשם. אני לא הולך לשם רק בשביל לשים פתק. אני הולך ומוצף באנרגיה גדולה ואומר- 'אבא, תודה שאני כאן'".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
