יצאתי מהסרט על המדרשיה, עם תחושה של הלוויה

כמו מדרשיסטים רבים אחרים הגעתי להקרנת הבכורה של הסרט "המדרשיה" או בשמו הנוסף "היה היה פעם בית ספר", מתוך תקווה לצפות בדוקו אשר יחשוף לציבור הרחב את סוד קסמה של המדרשיה, המוסד המופלא הזה שהיה מודל לחיקוי לישיבות התיכוניות שהוקמו לאחריו, והיה בעבר אחד ממוסדות הדגל של בני הציונות הדתית.

אחרי הכל, אחד היוצרים והמנוע מאחורי הסרט הוא בוגר מדרשיה בעצמו, וזו גם הייתה אחת מהמטרות שלו כשיצא לדרך לפני שנים ארוכות, לפחות כך הציג לי את הדברים. את הצפייה בסרט סיימתי בתחושה כבדה כאילו יצאתי זה הרגע ממסע הלוויה.

האמת חייבת להיאמר, אין ספק שהסרט מטלטל, מרגש, משעשע (בייחוד אם אתה מדרשיסט), נוסטלגי, וארוז בצורה מדהימה קולנועית (מהמוזיקה דרך הווידאו, הכתוביות וכו'), גם בתחום חומרי הארכיון נעשתה עבודה יפה.

שני סרטים שנדחסו לסרט אחד

הבעיה היא ששם זה לא נגמר, לעיתים נדמה שהיוצרים הכינו 2 סרטים על המדרשיה, אחד חיובי המתאר את ההיסטוריה המפוארת של המדרשיה, מעלותיה ובוגריה והשני שלילי המחפש אירועים השלילים (אף ללא קשר לסגירה שלה), ובסופו של דבר איחדו את החומרים לסרט אחד של טוב ורע משמש בערבוביה, כשהבעיה העיקרית היא האיזון ביניהם. הפוקוס המוגזם והמועצם על השלילי, שגם הוא לעיתים מלווה במניפולציה עריכתית המופעלת על הצופה, בין שהוא בוגר המדרשיה ובמיוחד כשהוא לא.

חלק מן האירועים הטרגיים שנכנסו לסרט, אין להם שום קשר לאופי המדרשיה, לסוד קסמה או לנסיבות לנפילתה, ועצם הבחירה להכניס אותם, אפילו ללא אמירה ישירה שקושרת אותם, היא מניפולציה זולה שמעלה חשש כבד מאחורי הכוונות של היוצרים. חטא גדול יותר כלפי הצופים זה הכנסת חומרי וידאו תוך הוצאה שלהם מההקשר, או הצגה שלהם ללא הקשר בכלל, מה שמוביל את הצופה למסקנות שגויות.

לדוגמא: הצגה של חבר'ה שיכורים בחדר האוכל מבלי לספר שמדובר על תיעוד מתקופת פורים. להראות בוגר מחזור מ"ט מספר על הרס בפנימייה, ומיד לאחר מכן תיעוד של פנימייה הרוסה מבלי לציין שזה צולם 20 שנה או יותר אחרי המרואיין, כשהפנימייה הייתה עזובה ונטושה אחרי סגירת המוסד.

גם הבחירה להציג חלקים מתוך מסיבות פנימיות בפורים או חנוכה או אפילו מההכתרה, ללא הקשר בכלל: בלי מילה מהי הכתרה, בלי הסבר שהרכב שרואים עולה באש הוא גרוטאה שנרכשה לצורך השמדה, כולל אישור כב"ה לפעילות.

מה עם מילה חיובית על המוסד?

חלק מחומרי הוידאו היו כנראה מהמחזור האחרון שלמד שם, כשהם מבינים שיתכן והם המחזור האחרון במוסד, מה שהוציא מהם לפעמים חומרים קשים לצפייה, אבל את כל זה הצופה לא מכיר ולא יודע, ועשוי להגיע למסקנה השגויה כאילו רק הרס ובלגן השתררו במקום, ושמידי לילה שרפו רכבים, השתכרו והשמידו רכוש ולא עשו כלום מעבר לזה.

מה לא הראו? את התגייסות המחזור לצורך מימון הצגת פורים, ע"י פעילות עסקית כזאת או אחרת או אפילו על הרמת ההפקה כיוזמה יצירתית במיוחד של חבר'ה צעירים. דוגמאות רבות על התוצר החיובי של הגיבוש נראה שנשארו בחדר העריכה ולא נכנסו לסרט.

וכמובן שלא נכנסו בכלל למצב הכלכלי של המדרשיה, הפוליטיקה והאינטרסים בהנהלת המדרשיה שיש להם תרומה נכבדת לעובדה שהיא נסגרה, זה כנראה פחות מצטלם "סקסי" מלהראות פלורסנטים בתעופה.

הסיבות לסגירות המדרשיה לא נכנסו לסרט

לאורך רוב שנותיה של המדרשיה, היא הייתה מוסד מוביל, בגאווה דתית וחברתית בתקופה שזה היה נצרך, בשאיפה למצוינות, בגיבוש החברתי ובעזרה לזולת, בטיפוח רוח יזמית והובלה. חלק מההווי לווה גם בהרבה רוח נעורים וחופש (שניתן בכוונת מכוון) שלפעמים הלכו רחוק מידי והשתכללו ממחזור למחזור, גאוותה של המדרשיה היא באלפי הבוגרים שיצאו ממנה ותרמו למדינה ולחברה בשלל תחומים שונים, מהרבנות ועד הצבא, מהממשלה ועד הכלכלה, מהרפואה ועד ההתיישבות ועוד.

מעט מידי ביטוי ניתן בסרט לכל הנ"ל (ואני יודע שהרבה מאוד חומרים שהיו ליוצר שנשארו בחדר העריכה). יותר מידי פוקוס ניתן על השנים האחרונות שגם הוצגו בחלקן בצורה מניפולטיבית שמעצימה חלק מהאירועים השליליים ומוציאה אותם מההקשר או על אירועים טרגיים מוקדמים יותר שלא קשורים דווקא למדרשיה.

ועוד מילה, מותר ליוצר הדוקו להחליט שהוא עושה סרט על ימיה האחרונים של המדרשיה והנסיבות לסגירתה, אבל אפילו ביעד הזה אי אפשר לעמוד כאשר יש טעויות בעובדות וללא הצגה של מכלול התמונה, כולל הבלאגן בהנהלה, הבור התקציבי, וחילופי המנכ"ל שפגמו בסיכויי ההחלמה של המדרשיה והאפשרות לפתוח אותה מחדש כפי שהוחלט במקור.

אכן, היה בלאגן בסוף, אבל בחלקו הוא תולדה של החלטות שנעשו בהנהלה הארצית והיה כדאי לחפור בפרוטוקולים מהשנים הרלוונטיות ולדבר עם האנשים שישבו בחדרי קבלת ההחלטות.

המדרשיה – היה היה בית ספר

יוצרים: טל בכר, נתנאל ימין, יאיר אגמון

במאים: טל בכר ויאיר אגמון

הפקה: יאללה פילמס וזאבי עוזרד

שידור: כאן 11

==

נדב הרשקוביץ הוא עובד הייטק, בוגר מחזור נ"ג של המדרשיה

גילוי נאות: חבר בעמותת המדרשיה וחוג הידידים, וגם רואיין כחלק מהתחקיר לסרט.