הפועל ירושלים שיחקה הערב את המשחק הכי חשוב ויוקרתי שלה בשנים האחרונות- גמר ליגת האלופות נגד בון הגרמנית. 19 שנה עברו מאז זכו הירושלמים בתואר אירופי. אז ב-2003 זה היה גביע היול"ב (השם הקודם של היורקאפ).  האווירה הייתה לגמרי ביתית וכ-4,000 אדומים ליוו את השחקנים, לאוהדים האדומים היה יתרון של כ-פי 4 מהאוהדים הגרמנים וזה בא לידי ביטוי בתמיכה שנשמעה לאורך כל המשחק.

כנראה שהלחץ השפיע על שחקני ירושלים, והם פתחו בצורה רעה מאד את המשחק. שחקניו של דז'יקיץ התקשו להסתדר עם הרכז המצוין של בון, טי ג'יי שורטס ונקלעו לפיגור גדול, לקראת הירידה למחצית הפועל התעוררה אך זה לא הספיק והיא ירדה להפסקה בפיגור של 11 נקודות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אוהדי הפועל ירושלים שרים ברחובות ספרד לפני המשחק (צילום: הפועל ירושלים)

למחצית השניה הפועל ירושלים עלתה בצורה הרבה יותר טובה ובהובלתו של ספידי סמית' הצליחה לצמק את הפער ל-2 נקודות בלבד ולהשאיר סיכוי לקאמבק ענק ברבע האחרון של המשחק. ברבע הרביעי בון המצוינת חזרה שוב להוביל בפער גדול ובניצוחו של מצטיין המשחק, טי ג'יי, שורטס, לא נתנה להפועל ירושלים לצמצם את הפער.

בסופו של דבר לאכזבת המוני הירושלמים שהגיעו עד ספרד, בון שהייתה טובה יותר לאורך כל המשחק ניצחה והניפה את הגביע על חשבון האדומים מירושלים. המאמן דז'יקיץ, השחקנים והאוהדים, של ירושלים, עברו עונה אירופית, מטלטלת והיסטורית אך לצערם הם יכולים לצאת רק עם המחמאות וללא התואר.