דרמה בבג"צ. אחרי שנים של עתירות ודחיות, בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה וביטל היום את העתירה להריסת המאחז הבדואי הלא-חוקי חאן אל אחמר, על כביש מספר 1.

שלושת השופטים, גרוסקופף, שטיין וסולברג קיבלו את עמדת המדינה כי המאחז יפונה ברצון ולכן דין הצו על-תנאי להתבטל ודין העתירה להידחות.

בפסק הדין כתבו השופטים כי שינוי העמדה של המדינה מהריסה לבקשה לדחיית העתירה משיקולים מדיניים וביטחוניים, הביאה את בג"צ להיענות לעמדת המדינה:

"כעולה מן הדברים שהוצגו ונאמרו לנו, בדלתיים פתוחות, ובעיקר בדלתיים סגורות, עד כה, חרף מאמצים רבים שנעשו, לא נמצאה שעת-כושר מתאימה למימוש הצווים. כדברים שנאמרו בתצהיר התשובה: "המשיבים, לרבות הדרג המדיני הבכיר ביותר, עומדים על הצורך במימוש צווי ההריסה. ואולם בעשותם כן, מבקשים הם לעשות זאת במועד ובאופן הנכונים ביותר, תוך הבאה בחשבון של מכלול השיקולים הצריכים לעניין […]". כחברי השופט שטיין, גם אני שוכנעתי, לאחר עיון בחומר החסוי שהוצג לנו, ולאחר שקיבלנו תשובות לשאלות ששאלנו, כי טעמים עדכניים, ממשיים, הנוגעים ליחסי החוץ והביטחון של המדינה, אינם מאפשרים את הפינוי בעת הזאת".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בצלאל סמוטריץ מתחייב: "חאן אל אחמר יפונה" (צילום: סרוגים)

בהמשך בג"צ העיר כי יש לפנות את המאחז למקום אחר אבל לא קבע לכך מועד או חיוב. "מן הראוי לזכור ולהזכיר בשער בת רבים: לצד החובה לקיים את הדין, ולאכוף את שלטון החוק, שקלו משיבי המדינה, והציעו הצעות גם לפנים משורת הדין. המדינה נאותה לגלות התחשבות, גמישות, אף רוחב-לב; תושבי המקום, לעומת זאת, היקשו את עורפם. אם יאותו התושבים לעזוב את המקום מרצון, הריהם צפויים לזכות בחלופת מגורים ראויה ביותר, בג'האלין מערב,  אם כי אין לדעת עד מתי ניתן יהיה למימוש; תוקפו יפוג ביום מן הימים, ולא יעמוד לעד. חרף הבנייה הבלתי-חוקית שביצעו התושבים, ועל אף שהפרו ביודעין, בריש גלי, את החוק, הכשירה המדינה עבורם תא שטח נכבד, לטובת מגורים חלופיים, תוך השקעת משאבים רבים עד מאוד. החלופה שהוצעה, מעניקה לתושבים אפשרות מעבר למגורים בתנאים משופרים, כשלרשותם יעמדו מוסדות חינוך וציבור הולמים, דרכי תעסוקה מגוונות, פיתוח שטחים חינם אין-כסף, על חשבון המדינה, ועוד ועוד.

חלופה זו לא עמדה לבדה, ולצִדה הוצעו כאמור גם חלופות נוספות, טובות וראויות, תוך גילוי נכונות רבה מצד המדינה לסיום העניין בהסכמה. ברי אפוא, כי בחירה באחת מן החלופות שהוצעו, בהשקעה ממונית אדירה – אינה אלא מתבקשת, למי שטובת תושבי 'חאן אל אחמר' באמת ובתמים לנגד עיניו".