לקראת יום העצמאות ה-75 של ישראל מתגלגלת בחוגים מסוימים אגדה אורבנית שזוהי שנת חורבן המדינה. מקורה של ההזיה היא בחשבון מפותל שמלכות חשמונאי החלה להתפורר באזור שנת ה-70 לקיומה ולכן קיים חוק קוסמי ששלטון יהודי אמור ליפול לאחר 70 שנה.

בחגיגות העצמאות של השנים האחרונות ניסו מספר אנשים להריץ את קמפיין הייאוש, אבל לצערם המדינה נותרה עומדת על כנה. כעת – ברקע מחאות השמאל על הרפורמה פלוס האקזוטיקה במספר 75 – מתחילה "אגדת החורבן" מחדש. באחד המפגשים עם מובילי המחאה אמר לי אחד מהם ברצינות תהומית שיש לו "מסורת" מאימו ששנת ה75 היא שנת החורבן. בררר.

המסורת מאימי (שנולדה בשנת הקמת המדינה) היא אחרת: כאשר התקרבו הגרמנים לארץ ישראל במלחמת העולם השנייה התבטא הרב הרצוג זצ"ל – שכנראה היה קרוץ מחומר עמיד יותר מנכדו – ש"חורבן שלישי לא יהיה!" (מי שמעוניין לראות מקורות לקביעה זו מוזמן להריץ בגוגל מאמר של הרב ארי יצחק שבט בנושא).

מבט מפוכח על המציאות רק מחזק את האופטימיות שלו: מדינת ישראל מתחזקת משנה לשנה – ביטחונית, כלכלית ורוחנית – ונביאי החורבן מתבדים פעם אחר פעם [גם ה"חוק פסיכולוגי" שדור שלישי במדינה מאבד את אנרגיית ההקמה וגורם לקריסתה הוא הבל – רוב מוחלט של המדינות משגשג גם בדור הרביעי וגם בדור העשירי].

מה שמתרחש בחברה הישראלית איננו קריסה אלא החלפת אליטות, ובאופן טבעי האליטה המודחת מציירת זאת כסוף המדינה. כולנו יודעים את הבעיות שיש במדינה ועושים ככל יכולתנו לתקן אותן, אולם לא מתוך עמדת ייאוש אלא מעמדה של אמונה ותקווה. מצבו של העם היהודי בשנת ה75 לעצמאותו הוא בין הטובים ביותר בתולדותיו, ובשנת ה-100 למדינת ישראל המצב יהיה עוד יותר טוב. בעזרת ה'.