ברוח ימי הזיכרון והעצמאות, הזמר, היוצר והשחקן יהורם גאון, מבקש להעביר מסר מרגיע ואומר שלמרות הדיבורים על סופה של מדינת ישראל ו"חורבן הבית השלישי", דבר מזה לא יקרה, שכן כבר מספר פעמים מאז קום המדינה היו מי שדיברו כך, ובסופו של דבר מדינת ישראל יצאה מחוזקת מכל המשברים והמלחמות שפקדו אותה.

גאון שיתף: "לצעירים שביננו זה נראֶה אולי סיפור חדש, השטות הזאת בעניין "חורבנו של הבית" ואולי הם נבהלים לשומעו, כל אימת שהוא נשמע בקול ענות, מפיו הניחר של נבחר דאגן, או מפגין עם מגפון צרוד. לוותיקים שבינינו, שלא לומר לזקנים, זה סיפור ישן, ממש כמו ימי חיינו כאן על פני האדמה הזאת, והוא חוזר מדי פעם כמו הזבובים הטורדניים של הקיץ, והברחשים הצווחים בנוסם מן האוזן".

לדבריו: "המדובר בָּתחרות המתנהלת לאורך הדורות על מי יתאר טוב יותר, נכון יותר, עצוב יותר, מרגש יותר, את הרע שבארצנו, את סופו של החלום, את חורבנו הסופי של הבית. לאן שאתה הולך היום אתה שומע "מה יהיה"? "זה ממש נורא", מה קורה לנו?" "איזו מדינה"? "אנחנו הולכים ונגמרים", דיקטטורה, שְפָחות, "הכל אבוד", "חורבן בית שלישי".

גאון הבטיח כי ,אז ככה לכל הדואגים באמת, באחריות היסטורית של איש לא צעיר, לא יהיה חורבן בית שלישי! תרשמו, והמדינה הזאת רק תמשיך ותשגשג, ותפרח, בקו עולה והפוך לנביאי החורבן החיים בקרבה מיום היבראה. הזיכרון הראשון שלי בכלל עוד כ"פלסטיני" (כי עוד לא הייתה לנו מדינה), הוא ריצה שלי עם אבי, למחנה יהודה בירושלים".

על הפעמים בהם כבר ניבאו את סופה של המדינה כתב גאון: "הייתי בן ארבע לערך ורצנו מבית הכרם העירה, בכדי להשתתף בהתכנסות המונים, שכותרתה הזועקת בקולות רבים לשמים הייתה: "אנא ה' הושיעה נא", כי כוחות הציר מאירופה הכבושה, והבוערת, כבר החלו סוגרים מן הצפון, כדי לפגוש כאן בירושלים, בתנועת מלקחיים את כוחות השריון הגרמנים הבאים בסערה מן המדבר, ובארץ התכונן המופתי לסיים את מה שהחל אדונו בגרמניה, הישוב בנה ביצורים בהרי הכרמל והתכונן למצדה שניה, וזה באמת נראָה אז סוף וחורבן הבית השלישי".

"אבל לא, הבית לא נחרב. במלחמת השחרור שבע מדינות פלשו והכוח המצרי הגיע לאשדוד, לרמת רחל שבירושלים, ולבית שמש שבהר טוב, העיראקים הגיעו, למשמר הירדן, והסורים לדגניה, בירושלים היה מצור ורעב קשה ושיירות פרצו לעיר, להביא אוכל לנצורים ואני ביניהם,(עכשיו כבר ישראלי ולא פלסטיני) ובלטרון נהרגו כמאתיים לוחמים ויותר ביום אחד שהובאו ישר מן האונייה לאחר שניצלו מן המשרפות של היטלר. הישוב מנה אז שש מאות אלף איש, ונהרגו במלחמה הזאת ששת אלפים, אחוז מכלל האוכלוסייה".

גאון נסכר: "גם אז אמרו שזה סופי, "לא נצליח", "חורבן הבית", שרק החל להבנות מתוך האפר, אבל יצאנו עם הרבה אֶרֶץ, הרבה יותר ממה שהעניקו לנו המעצמות בתכנית החלוקה. כמה שנים אחר כך, אני זוכר את המנהיג המצרי נאצר בבסיס חיל האוויר בביר גפגפה, שמכריז על סגירת מיצרי טיראן באומרו "אם היהודים מאיימים במלחמה, אנו אומרים להם: 'אהלן וסהלן'".

"אני זוכר אותנו צופים בתהלוכות הראווה המצמררות שבקהיר, זוכר את ימי ההמתנה, זוכר את אשכול מדבר ברדיו בחוסר ביטחון וזוכר שחשבנו שבאמת זה הולך להיות, אולי לא חורבן ממש, אבל לא בדיוק ניצחון. איך זה הסתיים אתם יודעים,.

"חורבן הבית השלישי" הבא בתור, כבר היה במלחמת יום הכיפורים, ובה התכוננו וכמעט הצליחו הסורים לפגוש את המצרים בתל אביב, בצפון כמעט הגיעו לטבריה. ו"חורבן הבית" לא נאמר הפעם ברמז, אלא בצורה נחרצת. איש מאוד חשוב, מצביא וגיבור, הודיע לשרים שזה "חורבן הבית השלישי" ושיש להיערך לכך עם כוחות של יום הדין, לא פחות, והייתה מלחמה נוראה וניצחון עוד יותר גדול מששת הימים, כי המהפך שחל במלחמה הזאת מההפתעה הראשונית לכוחותינו שהגיעו אחר כך לדמשק וקהיר היה ניצחון גדול".

"ושוב הבית לא נהרס, ממש לא! מה יהיה עם הבית האהוב הזה שלנו, שכולם מנבאים לו כל הזמן את חורבנו ושהוא מתעקש לא להיחרב, אלא רק להתעצם כל העת מחורבן שווא אחד לחורבן שיקרי נוסף. לבית הנפלא הזה נוספות כל העת קומות ומרפסות ופרחים, וצבא הכי חזק שיש ומדע והייטק, ורפואה ותשתיות, וככל שהוא "נחרב" בפיהם של תושביו הדואגים תמיד, כך הוא נבנֶה יותר ויסודותיו מתחזקים יותר".

"מאחר ואני כבר לא צעיר, הנני להודיע שלא יהיה חורבן בית וגם את הרפורמה נעבור, תראו. והיא תהיה זיכרון לא נעים ועגום עד אימה בקורותינו, מרגעים קשים בהם נחצה כל גבול אפשרי ונשחטו כל הפרות הקדושות ביחד, ואפילו שכך, לא יהיה "חורבן בית". כי הבית הזה הוא כמו העץ, שתקומתו וקיומו אינם בענפיו ובעליו ובפירותיו אלא בשורשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה אליו".

"העץ הזה מתחזק על תרבות משותפת עתיקת יומין שהיא מקור מים חיים הבאים לו משורשיו, ובזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו מכופפות אותו, – הוא לא נע ולא זע ממקומו, אדרבא – רק מחליף כוח במאבק. וכל זמן שאנו נצמדים לשורשים הרוחניים – שלנו, שום רוח לא תעקור אותנו ממקומנו".

"והבית הזה עומד ויעמוד על תילו עם סוד לא מפוענח של אימפריות ששלטו בו וקרסו והתאדו מן ההיסטוריה, של שואה שכילתה את חציו והוא בכוח תמיר ונעלם ממשיך ללכת לאורך ההיסטוריה עם רוח קודש אצורה בפנימיותו, שמלווה אותו לאורך הדורות.לא לא יהיה חורבן בית , אש התמיד לא כבתה מעולם, גם לא תכבה לעולם. אפשר להירגע".