הרב שלמה קרליבך זצ"ל היה נוהג לספר ביום השואה את אחד הסיפורים היותר מרגשים ומעניינים, הסיפור על הגיבן הקדוש תלמידו של אחד מגדולי הדור בתקופת השואה, הרב קלונימוס קלמן- הרבי מפיאסצנה.

הרב קרליבך סיפר על החיבור המיוחד שלו למחבר חובת התלמידים, הרבי מפיאסצנה: "אחד המורים הגדולים בזמן המודרני. הוא אמר שילדים בני חמש כבר זקוקים למורה, הם זקוקים למישהו שיחבר את נשמתם לשמים. על כן הוא הקים את 'ממלכת הילדים', בבית הספר שהקים למדו אלפי ילדים והוא היה בשבילם, הכול". מעט לפני שנרצח במחנה המוות, טרבלניקה, כתב ספר בשם- 'אש קודש', אליו הרב קרליבך מאד התחבר ששיתף כי דברי התורה האלה חדרו  עמוק לליבו: "שאלתי בכל מקום אפשרי. איפה הילדים האלה? אותם ילדים יקרים ששמעו את השיעורים האלה מדי שבוע? הייתי רוצה מאוד לדבר איתם נאמר לי שלא שרד מהם איש, אף לא אחד".

"גם אחרי 5 שנים באושוויץ אפשר לזכור את התורה של הרבי"

הרב ז"ל חיפש במשך שנים רבות תלמיד של רב הילדים וכך הוא מספר: "הסתובבתי בכל העולם ולא מצאתי כלום, עד שיום אחד בזמן שאני הולך על יד מלון השלום ליד הירקון בתל אביב, ופתאום אני רואה אדם שהפנים שלו כל כך יפים אבל הגוף שלו לגמרי נשבר, הוא גיבן מ-4 רוחות, כל העצמות שלו שבורות, אבל השכינה שורה על פניו".

"שראיתי אותו אמרתי לו שלום והוא ענה לי כמו חסיד אמיתי, עליכם שו'ולם, שאלתי אותו מיד מאיפה אתה, והוא השיב לי מפיאצסנה, שאלתי אם ראה אי פעם את קלונימוס קלמן הקדוש מכולם?. והוא אמר לי 'מה זאת אומרת ראיתי אותו? למדתי אצלו מגיל חמש עד גיל אחת-עשרה. כשהייתי בן אחת-עשרה לקחו אותי לאושוויץ . הייתי כל כך גדול וחזק שהם חשבו שאני בן שבע-עשרה. הצליפו בי והיכו אותי ובעטו בי,  אני עד היום שבור מהכות שנתנו לי, לכן אני נראה כך. לא נשאר אף אחד מהמשפחה שלי  אין לי אף איש בעולם. הוא המשיך לטאטא את הרחוב".

(צילום: שאטרסטוק)

"אמרתי לו. 'ידידי המתוק, אתה יודע, כל חיי חיכיתי לראות אותך, אדם שראה את הרבי מפיאסצנה, אתה זוכר תורה של האדמו"ר?' בהתחלה הוא אמר: 'אתה חושב שאחרי חמש שנים באושוויץ, ועדיין אפשר לזכור את התורות שלו? כן אני בטוח בכך, אמרתי, ;התורות של הרבי – איך אפשר לשכוח אותן? ואז הוא אמר: 'בסדר, חכה, הוא הלך אל הברזייה  לרחוץ את ידיו. הוא סידר את עניבתו, ואז אמר לי שוב: 'אתה באמת רוצה לשמוע את זה' אני נשבע לך שכן אני אספר את התורה שלך בכל העולם' עניתי לו".

"כל פעם שרציתי למות, נזכרתי בקולו של הרבי"

"ואז הוא התחיל: אני רוצה שתדע עד שיבוא המשיח לא תהי שבת קודש  כמו שבת אצל רבינו הקדוש. אני לא יכול לתאר לך את 'בואי בשלום'  עם רבינו שעומד באמצע וכל הילדים רוקדים סביבו. ואז בסעודת השבת בין הדגים למרק, ובין המרק לעוף הרב היה מוסר דבר תורה, וכל פעם שהיה מסיים כך הוא היה אומר: 'קינדערלאך (ילדים), הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר, הדבר הגדול ביות בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר" וכך היה חוזר על זה בכל פעם שסיים את דבר התורה".

הייתי באושוויץ לבדי, מכל המשפחה שלי לא נותר אף אחד, רציתי להרוג את עצמי, התחלתי בהכנות להתאבד, ופתאום אני שומע בראש את קולו של הרבי שלי: "קינדערלאך, קינדערלאך, הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר, פתאום נהייתי מלא שמחה, אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושוויץ? אנשים שוכבים בכל פינה על הרצפה בוכים, ולאף אחד כבר אין כוח להקשיב יותר לסיפורים שלהם על המשפה שאיבדו, וכך כל הלילה ישבתי עם היהודים השבורים  הייתי הולך מאיש אחד לאחר ושואל. למה אתה בוכה? והן היו מספרים לי על ילדיהם, על נשותיהם, היית בוכה איתם. וכך הייתי עובר מאדם לאדם. זה היה נותן לי כוח להמשיך. וכך כל פעם שכבר רציתי למות, נזכרתי בקולו של הרבי, וחיפשתי למי אפשר לעשות טובה".

"אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות ברחובות תל אביב?"

"תראה אני עכשיו פה בתל אביב, ואין לי משפחה, אין לי אף אחד, אתה יודע כמה פעמים ניסיתי לאבד את עצמי לדעת, ואני כבר בתוך הים, כמעט טובע ואז נזכר בקולו של הרבי, שאומר לי: 'קינדערלאך (ילדים), הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר'. מנקה הרחובות הרצוץ נאנח ואמר לי, אתה יודע כמה טובות אתה יכול לעשות ברחובות תל אביב?".

הרבי קרליבך שהסתובב בכל העולם מסכם ומספר: "אחרי כמה חודשים שחזרתי לתל אביב, הלכתי לחפש אותו ברחוב הירקון ולא מצאתי אותו, נכנסתי למלון השלום ושאלתי אותם איפה מנקה הרחובות? איפה הגיבן הקדוש? והם אמרו לי: ' ביום שני של יום הסוכות, הוא עלה למרומים, הוא נפטר".

הרב מקרליבך זצ"ל היה מסכם ואומר: "אנשים חושבים שאם בן אדם מבקש מהם עזרה, אתם עושים לו טובה? לא, לא זה בשבילכם, הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טובות למישו אחר, כולנו שואלים את עצמנו לפעמים מאוחר בלילה מה כל העניין כאן בעצם? מה אנחנו עושים פה? התשובה היא שלכל אחד מאיתנו יש קריאה, עבודה מיוחדת שרק הוא יכול לעשות בטאטוא רחובות העולם. זוהי קריאתה של נשמתנו".