התעורר מתרדמת: אלעד אליהו המתגורר בקריית שמונה התנהל בצורה שגרתית, נשוי כבן 41, יש לו שלושה ילדים. אלא שבאמצע החיים הוא נאלץ להיכנס לתרדמת שממנה התעורר לאחר 79 ימים.

"לפני כשנה אשתי והילדים נדבקו בקורונה" התחיל אלעד את סיפורו. בעקבות ההדבקות הללו הוא החליט ללכת לאמו, "הלכתי לבית של אמא שלי כדי שלא אדבק מהם אבל מתברר שכן נדבקתי ואני ואמא שלי חלינו מאוד."

"אני מתעורר כעבור 79 יום"

"בשלב מסוים הייתי כבר באפיסת כוחות והמשפחה הזמינה לי אמבולנס, הגעתי לבית חולים בצפת עם קשיים נשימתיים והמצב שלי המשיך להתדרדר כל הזמן" המצב של אלעד היה כל כך קשה עד שהצוות הרפואי מקבל החלטה כי חייבים להרדים אותו והבהירו כי זהו הסיכוי היחיד שלו לשרוד. "אמרתי בליבי לקדוש ברוך הוא: 'הנני בידך ובידך בלבד', ונתתי לרופאים אישור להרדים אותי. אני מתעורר כעבור 79 יום."

3 ימים אחרי ההרדמה בצפת, המצב שלו ממשיך להידרדר, "נהייתי מועמד לאקמו (הנשמה המיועדת לסובלים מכשל נשימתי קיצוני) ואז, הגיע לפנות בוקר צוות מיוחד של ביה"ח כרמל והעבירו אותי בניידת לכרמל"

"אם לא היינו מגיעים עכשיו אני לא יודע אם אחיכם היה שורד עד הבוקר"

בהמשך ד"ר אריק עדן (מנהל ה-ICU בכרמל) הסביר לאחותו של אלעד עד כמה המצב היה חמור: 'אם לא היינו מגיעים עכשיו אני לא יודע אם אחיכם היה שורד עד הבוקר'.

אלעד ומשפחתו (צילום: מרכז רפואי כרמל)

"המצב של אלעד היה ממש קשה ולא ודאי", מספרת רינת אחותו, "אני זוכרת שהלכתי לד"ר עדן והתחננתי בפניו על החיים של אחי והוא אמר לי: 'אח שלך פה בשביל להבריא, הוא יוצא מכאן בחיים'. לאחר יותר מחודשיים של הרדמה והנשמה היו לאלעד פתאום ממצאים בסיטי מוח וד"ר עדן אמר לנו: 'זהו, אני מעיר אותו'. תהליך היציאה מההרדמה והנשמה היה קשה מאוד אבל אז פתאום אלעד פקח עיניים".

"הדבר הראשון ששאלתי ברגע שיכולתי, היה מה עם אמא שלי"

אצל אמו המצב היה חמור גם כן. במהלך התקופה בה אלעד היה מורדם ומונשם עם קורונה, גם אמו הייתה במצב חמור אך היא לא שרדה את המצב. "הדבר הראשון ששאלתי ברגע שיכולתי, היה מה עם אמא שלי" מספר אלעד על ההתעוררות אחרי 79 יום בשלב הראשון המשפחה החליטה להסתיר ממנו את המידע "הסתירו ממני לגמרי שאמא שלי נפטרה, המשפחה פחדה שבמצבי לא אוכל להתמודד עם הבשורה אבל כמובן שבסוף סיפרו לי, זה היה לי מאוד מאוד קשה, הלכתי לישון בעולם עם אמא והתעוררתי לעולם בלי אמא".

"אני לא זוכר כלום מאותה התקופה אבל אני יודע שכל יום האחים שלי עשו עליי תורנויות"

"אני לא זוכר כלום מאותה התקופה אבל אני יודע שכל יום האחים שלי עשו עליי תורנויות, כל יום מישהו היה איתי, החברים התפללו עליי ואפילו אנשים זרים. אני רוצה להודות לכל הרופאים של כרמל שטיפלו בי במסירות נפש, ובעצם כל החיים שלהם הם פעולה אחת גדולה של מסירות נפש, הם ממש השליחים של הקדוש ברוך הוא".