איבריו של הנרצח בפיגוע בדיזינגוף הצילו חיים

משפחתו של אור אשכר ז"ל, שנרצח בפיגוע הירי בדיזינגוף החליטה עם מותו לתרום את איבריו של אור, כעת, שלושה שבועות וחצי אחרי הפיגוע הנורא בו נרצח אור, לבו וכלייתו של אור הושתלו בשני מטופלים שמרגישים שזכו לחיים חדשים בזכות אצילות הנפש של משפחתו של אור.

לבו של אור הושתל בידידיה סולימני, בן 65 ואב לארבעה וסב ל11 נכדים, סולימני סבל מאי ספיקת לב קשה ונאלץ לחיות עם לב מלאכותי בשלוש שנים האחרונות, עד שלאחרונה מצבו הדרדר והוא נזקק להשתלה דחופה ומצילת חיים.

הרופא שביצע את ההשתלה בידידיה, פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון , סיפר כי:

״ההשתלה של ידידיה הייתה מורכבת היות ולפני מספר שנים השתלנו לו לב מלאכותי כגשר להשתלת לב שישמור על איכות חייו במידה מסוימת. לאחרונה מצבו של ידידיה הדרדר והוא נזקק להשתלת לב דחופה. הניתוח ארך שעות ארוכות היות והיה צורך לנתק ולהפריד את הלב המלאכותי מגופו של ידידיה ולחבר לב אורגני. ידידיה קיבל לב חזק ובמצב מצוין של ספורטאי צעיר שיכול לסייע להחלמה מהירה ולאריכות ימים. לאחר ההשתלה הוא כבר נושם בעצמו ומתקשר עם משפחתו ועם הצוות הרפואי. אני מאוד מרוצה ממהלך התאוששותו של ידידיה ואנחנו נלווה אותו עד לחזרתו לשגרת חיים איכותית וטובה יותר".

לאחר שזכה בלב חדש סיפר ידידיה: "כל כך התרגשתי שנודע לי על התרומה וקישרתי מיד למה שנאמר בתקשורת עם אור אשכר ז"ל. אני מאוד מודה למשפחה".

אשתו של ידידה, רחל סולימני, חלקה גם היא: "שמעתי שלאור אשכר ז"ל היה לב זהב, אני מבטיחה למשפחתו שהלב הגיע לאיש זהב, ידידיה שלי. אני כואבת את כאבם ומודה להם על אצילות הנפש".

בנוסף לליבו של אור, נתרמה גם כלייתו, והושתלה בשגית עמרם בת ה52. שגית סיפרה שסיפורו של אור לא חמק ממנה ו: "במשך ימים ארוכים ליוויתי את הסיפור של אור אשכר דרך הטלוויזיה והתפללתי לשלומו ופתאום זה פגש אותי בתוך החיים הפרטיים שלי כשהודיעו לי שאני עוברת השתלת כליה. חיכיתי לזה עשר שנים. זה עצב שנמהל בשמחה ואני מאוד גאה במשפחה שהצילה חיים ומודה להם".

ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבלינסון שביצע את השתלת הכליה בשגית אמר: "ההשתלה של שגית עברה לפי התוכנית, היא מרגישה טוב ולא נזקקת לדיאליזה. היא כעת בביתה ומתאוששת."

עוד באותו נושא

עוד לפני הלוויה: אבריו של אור אשכר הצילו 5 בני אדם

10:34 | חדשות סרוגים

3

0

😀 👏

בקשר לטיב עבודתו ולעצב המהול בשמחה שכרוך בכל השתלה אמר: "העבודה שלנו היא עירוב כמעט בלתי אפשרי של טרגדיות ואופטימיות ואנחנו מנסים להיאחז בחיוב ובטוב של מעשים אציליים של תרומת איברים"."