האתגר של נתניהו מתחיל הרבה מחוץ לבית הנשיא

כנס החורף מגיע לסיומו, בדיוק שלושה חודשים אחרי השבעת ממשלת נתניהו, שהוקדש כמעט באופן בלעדי לקידום הרפורמה המשפטית של לוין ורוטמן.

עם זאת, ההידרדרות המהירה החלה בהודעת הפיטורין של שר הביטחון גלנט, שהובילה להפגנות ליליות ברחבי הארץ והכרזה על שביתת פתע ברוב המשק.

כל זה "אילץ" את ראש הממשלה נתניהו להתקפל ולהודיע על השהיית המשך החקיקה (לפחות עד אחרי הפגרה) ולהיכנס להליך הידברות מיידי.

יש שיח, אבל אין אמון

לפתע שוב בית הנשיא חזר להיות הזירה המרכזית של המערכת הפוליטית, משל היינו אחרי הבחירות, בזמן ההתייעצויות על הטלת המנדט להרכב ממשלה.

משלחות באות ויוצאות, פגישות בין הצדדים ותמונות של פוליטיקאים בשולחן אחד עם הנשיא הרצוג.

כן, הסיכוי שהמגעים בתיווך הנשיא יבשילו להסכמה אמיתית קלושים. האמון בין הצדדים שואף לאפס, והאמונה שיש בסיס משותף שיאפשר הגעה לנוסח אחיד כמעט ולא קיים.

נתניהו אולי היה רוצה לסגור מתווה מוסכם שיביא לפשרה ועצירת המחאות נגדו אבל לפני שהוא יכול להתחיל לשאת ולתת מול האופוזיציה, האתגר שלו הוא כל קודם פנימי.

ההחלטה לעצור את החקיקה פיצלה את הקואליציה וחידדה את ההבדלים בין הגישות השונות – מי לריכוך ופשרה ומי לרפורמה משפטית בכל מחיר.

סער בשיחות סגורות: "לוין מחבל במשא ומתן"

נתניהו בין הפטיש לסדן

לפני שהנציגים של הקואליציה (שנכון לעכשיו מיוצגים יחד, בניגוד לאופוזיציה) יוכלו בכלל לפתוח במגעים בבית הנשיא – נתניהו יצטרך להבין מהם קווי המתאר וגבולות הגזרה שלו.

מצד אחד עומדים מובילי הרפורמה לוין ורוטמן בתמיכת סמוטריץ', בן גביר ואנשי ליכוד כמו דיסטל וקרעי, מנגד החרדים שמשוועים לפשרה ואיתם דמויות מתונות בליכוד כמו גלנט ואדלשטיין.

השיקולים של ראש הממשלה נעים בין שלמות הקואליציה לבין יציבות המדינה. ברקע נותרה הביקורת הבינלאומית והחשש מהתלקחות מחודשת של המחאה במקרה של כישלון המגעים, ונתניהו נמצא בין הפטיש לסדן.

אחרי שהבטיח להיכנס לעובי הקורה אבל בפועל רק הרחיב את המחאה, ראש הממשלה יצטרך לתפור קודם את ההסכמה הפנימית עם השותפים שלו, לפני שינסה להגיע להבנה מול האופוזיציה.

אמנם הצד השני בכל מקרה לא מאמין לו ונוטה לחשוב שמדובר במריחת זמן עד כנס הקיץ, אבל מה שבטוח שבלי חזית מגובשת בתוך הקואליציה – אין בכלל מה לדבר מול האופוזיציה.