בתגובתה למניפסט 'ציונות דתית מתונה', הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה הסכימה למעשה עם רוב מוחלט של הכתוב בחוברת. המניפסט דיבר על כבוד כל אדם שנברא בצלם אלוהים; על היכולת לחיות חיים של מורכבות; פתיחות לעולם האקדמי ולמדע; על הסתמכות ונאמנות למסורת; ושמחתי לראות שגם הרבנית כתבה דברים ברוח דומה. אם קיים פער אידיאולוגי, אז אולי הוא נוגע לאפשרות של חורבן בית שלישי, אך היות שאין לנו עסק בנסתרות, אין פער זה נראה כמשמעותי במיוחד.
אז מה בכל זאת ההבדל? ראשית, בטרמינולוגיה. הרבנית בן שעיה מדברת במונחים כמו "מקורות של נצח", "גודל נשמתי", ושה"קודש הוא מקור החיות של הכל". מושגים אלה אולי מוכרים לחובשי בית המדרש, אבל לדעתי הם חסרים הסבר ופירוט, כפי שניכר בדבריה, ועל כן העדפתי במניפסט להשתמש במושגים אחרים, ברורים יותר לי ולחבריי.
מעבר לכך, דומני שהרבנית ביקשה בעיקר להבהיר בתגובתה שהזהות שלה "זקופת קומה". אינני יודע מדוע היא הבינה שהמתינות שעליה כתבתי היא נמיכות קומה, כאשר הבהרתי במפורש שמתינות מבטאת עוצמה וביטחון וחוסר ויתור על אף אחד ממכלול הערכים הממלאים את חיינו. כאשר הראי"ה קוק דיבר על שלושת הכוחות הפועלים במחנה ישראל – האורתודוקסיה, הלאומיות והליברליות – הוא הבהיר שמעבר להכרה בחיוניותו של כוח בפני עצמו, יש להכיר גם בערך השולל שכל כוח מפעיל על חברו ומאזן אותו. זו בדיוק המתינות שעליה דיברתי, מתינות שאינה נובעת מרפיון רוח אלא מכירה בחשיבות האיזון שבין העולמות ושמסיקה את הדרך הנכונה מבין כולם.
יש להרהר מדוע דרך שכה בטוחה בעצמה צריכה להבהיר חזור והבהר שהיא זקופת קומה. בעיניי, זקוף הקומה האמיתי הוא דווקא זה שמרשה לעצמו להקשיב ולהיפתח יותר לעולמות אחרים, שכן הוא חש פחות מאויים. הצורך להגן על איזו דרך באופן קנאי לעתים דווקא מוכיח את חולשתה.
המניפסט 'ציונות דתית מתונה' לא בא להתנגח באף אדם או דרך אלא להציג משנה חיובית של דרך המשלבת ציונות, דתיות ומתינות. מבחינתי, זו הציונות הדתית הקלאסית, שעסקה תמיד בשילוב של עולמות – תורה ומדע, ישיבה וצבא, מדינה ותורה, ועוד. שמחתי לשמוע שגם יוסף בורג המנוח, מנהיגה הבולט של תנועת המפד"ל, השתמש בניסוח זה של ציונות דתית מתונה.
סוף דבר, הייתי שמח לראות את הרבנית ד"ר בן שעיה חותמת על הרעיונות המנוסחים במניפסט במקום לחפש את הדרך לבדל עצמה ממנו, בצורה שלפחות אותי לא שכנעה.
תגובות
פ'סדר, אתה טוען לכתר של בני לאו ללייטים (שאותם אתה מכנה בשם המכובס ציונות דתית מתונה) כבר יש מנהיג אחד, וגם הוא כתב דוקטורט בנושא בלתי מחייב בעליל.
מאכזב שאתה מתווכח עם חרד"לים יהירים וצרי אופק הם מסוגלים אך ורק לדקלם את הקלישאות הריקות שלהם.
שיכנעת אותי - אתה הכי דתי אלוהים מת עליך ועל דומיך שתגיע לגן עדן יפרסו לך שטיח אדום ואנחנו "האחרים" - נבקש ממך ומכל הצדיקים היודעים טוב טוב מהאל מה הוא רוצה נסביר שהיינו בני אדם ולא מלאכים מושלמים זקופי קומה כמוכם אנחנו ננקה את סוליות נעליכם ואפילו של הגברת הזקופה בחייאת תעזבו אותנו באימאשלכם -אנשים מושלמים
כבוד הרב משחית את זמנו על רבנית כבוד הרב משחית את זמנו על רבנית שהתחמקה בכל דרך מדיון ענייני. חזק וברוך כהר פכתר
איך אני רואה את ההבדל בינכם. הרב פכטר מדבר ברהיטות מביא מקורות ומנמק טת דבריו. ואילו שולמית בן שעיה מדברת בסיסמאות נבובות ריקות מתוכן. אומרת הרבה ולא אומרת כלום, העיקר להיות קיצונית.