איסוף תרומות עבור תמיכה בכפר עויין התומך במחבלים ושממנו יוצאים מחבלים כבר שנים רבות, וזאת, לאחר ביצוע פיגוע נפשע וברברי בו נרצחו בדם קר שני בחורים יהודים צדיקים ותמימים הי"ד, זה לא יהודי. זו איוולת. אולי השפעה מהנצרות, אינני יודע. אבל זה בלתי נסבל.

רק אתמול קברנו אותם. הדם עדיין מבעבע, ומה שיש בראש של כמה אנשים המתיימרים להיות מנהיגים, ועוד כביכול מדברים בשם היהדות – זה איך לעזור לכפר של המחבלים האלה.

אגב: אני מציע לתורמים שינסו להיכנס לתוך הכפר חווארא – לא על הכביש הראשי, אלא לתוך הכפר. הסיכוי שלהם לחזור משם ללא פגע, ובכלל לחזור משם בחיים – שואף ל-0. בכל תקופות השנה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

המכוניות שהוצתו בחווארה, (צילום: חיים גולדברג)

ברור לכולם שאין לקחת את החוק לידיים. ואת זה הרבנים והמנהיגים מבהירים כל הזמן, כולל בהלוויה עצמה. די עם תרבות ההלקאה העצמית. עד כמה אפשר להיות מנותק מהציבור? אין מודעות ורגישות מינימאלית אפילו לתזמון הרע והאומלל של הפעולות האלה מצד אלה היוזמים אותן?

עכשיו העת להתאבל, אולי גם לכעוס, לתמוך במשפחה, לחזק את החברים. וזהו. לצערי, זה גם עוד סימפטום לקרע הנורא בעם ישראל. גם אם היו לקריאות האלו הצדקה כלשהי – וכפי שהסברתי לעיל אין לזה הצדקה – התזמון גרוע ביותר – לא יכול להיות תזמון רע יותר מזה.

וזה כאמור מראה על ניתוק מוחלט מהעם, ועל חיים כאן במדינת ישראל בשני עולמות מקבילים. כל עוד זה יהיה המצב, הקרע בעם לא יוכל להתאחות.

=======

הרב רפאל דלויה הוא רב קהילת 'אוהל יצחק'  בהר ברכה ומזכיר אגוד חכמי המערב בא"י