"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ויקם….". כך היא דרכה של אבלות קשה. בת-הברית של אברהם אבינו הלכה לעולמה. והוא בא. שב מהר המוריה. מהליכה בארץ לאורכה ולרחבה. ומתכנס. והוא בוכה. על כל הדרך המשותפת שהלכו בה.
על פרעות חווארה והקמת מאחזים קיקיוניים
צילום: על פרעות חווארה והקמת מאחזים קיקיוניים
צילום: על פרעות חווארה והקמת מאחזים קיקיונייםבין השאר, אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים. והוא סופד לה – ומתאר את מה שהייתה ומה שאפשר היה להיות, ואת החלל הנורא שיצר מותה בקרבה.
והוא קם. לא נופל בייאוש. לא פועל בטירוף הדעת. וקימתו היא קניין הקרקע הראשון בארץ ישראל. מערת המכפלה.
זו דרכה של אבלות קשה. לא אטומים לה. לא נועלים את שערי הלב מהבכי ומהכאב. לא מתרשלים מלהספיד. ואת האבל ואת המפלה הופכים לקימה. של בניין. של קניין. של נטיעה – לא הרס.
=======
המאמר פורסם בקבוצות 'זיקים' בהן הרב שרלו מפרסם מאמרים קצרים בענייני השעה
תגובות