הרפורמה הראויה במערכת המשפט | הרב שמעון בן שעיה

בתקופה האחרונה החלה מגמה לערוך רפורמה במערכת המשפט שמצדדיה שייכים בעיקר לחלק הלאומי-ימני-דתי של המפה החברתית והפוליטית, מטרתה של מגמה זאת כידוע לבלום ולאזן את האקטיביזם השיפוטי שהפך את השיח הציבורי להכל שפיט ולריקון הרשות המחוקקת, קרי הכנסת.

מכיוון שהרשות השופטת הפכה את עצמה ללא שקיבלה את אמון הציבור לכדי מנגנון המכריע בכל מחלוקת ציבורית באשר היא ואף בסוגיות מוסריות ומדיניות שהינן מחוץ לסמכותם ואף שאינן בתחום מומחיותם, ובלשונו של אהרון ברק, נשיא בהמ"ש העליון לשעבר 'מלא כל הארץ משפט'. מצדדי הרפורמה מנמקים הטיב את הכרח בשינוי כדי לאזן ולבצר את מערכת המשפט לתחום בו היא אמונה ולהשיב את אמון הציבור שנסדק.

ברשותכם אבקש לבחון את הנחת היסוד העומדת בבסיס השינויים הצפויים, כנראה, במערכת המשפט, האמנם בכוחם לחולל שינוי מהותי ראוי שיטיב עם החברה בישראל וישיב את האמון במערכת המשפט ובפרט לציבור הדתי והחרדי שפגש פעם אחר פעם פסיקות בלתי מאוזנות ולא מידתיות וללא הסתייגות ניתן לומר אף מפלות, ובעיקר מהי שאיפתנו מהתיקון הנדרש?

ננסה להפליג למחוזות הדמיון, והרי שמחר תחת השופטים המכהנים ימנו שופטים בעלי עמדות שמרניות ואף דתיים חובשי כיפה ועטורי זקן, ואף נרחיק לכת לחזון המשיחי לו אנו מתפללים 'ואשיבה שופטייך' ובתקופה הקרובה יוחלפו הערכאות המשפטיות בבתי דין שידונו ע"פ משפטי התורה, האמנם אז מובטחים אנו שיקוים בנו 'ציון במשפט תפדה'?

לאיזה משפט וחזון אנו מייחלים שבכוחו לכונן חברה מתוקנת החייה בהרמוניה ובאחווה עם מכלול חלקיה וגווניה הציבוריים החיים בתוכה?!

כדי להשיב על כך, מבקש אני לעיין במהות המשפט העברי ותכליתו ולבחון אם המגמות המוצהרות כיום האם יש בהן בשורה: "א"ר אלעזר כל התורה תלויה במשפט", המדרש מגדיר קביעה מאוד כוללנית שמצריכה הבנה מה יש במשפט שהכל תלוי בו?! הרמב"ן רואה בפרשת משפטים הסמוכה למתן תורה את ההרחבה והביאור לעשרת הדברות, כלומר המערכת המשפטית מגלמת ויוצקת לתוך תבנית חברתית את המשמעות הממשית של מעמד הר סיני.

אך רבנו יעקב בעל הטורים, הולך עוד צעד אחד הרבה מעבר, ומגדיר את פשר חשיבות המשפט, "וזהו כוונת רבותינו ז"ל באמרם כל הדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי הקדוש ברוך הוא ברא העולם להיות קיים והרשעים שגוזלין וחומסין מחריבין אותו במעשיהם .. נמצא שהדיין המשבר זרועות רמות הרשעים ולוקח מידם טרף ומחזירו לבעלים מקיים העולם וגורם להשלים רצון הבורא יתברך שמו שבראו להיות קיים והרי כאילו נעשה שותף להקב"ה בבריאה… כי המשפט הוא יסוד ועיקר גדול בעבודת השם …[חו"מ סי א].

הטור מגדיר את תכלית המשפט כחלק ממימוש הרצון האלוקי בעולם ביצירת חברה מתוקנת, כל עוד קיים בחברה האנושית עוול וחמס המגמה האלוקית בבניינו של עולם חסרה, דהיינו, השיפוט אינו רק הדאגה לחברה צודקת על מנת שנתיניה יחיו בהרמוניה חברתית, המשפט הינו כחלק מחובת בן אדם לקונו, בעשיית רצונו וכלשונו של הטור 'ועיקר גדול בעבודת השם'. כלומר יצירת מערכת שיפוטית המבוססת על חוקי התורה באופן קנוני ופורמאלי אך אינה רואה בהן השלמת רצון ה' בעולם, עדיין חסרה מהותית.

מרן הראי"ה קוק זצ"ל ראה בהשבת משפטי ה' על כנם כחלק מהותי מגאולת ישראל ומבניינו של עם ישראל בארצו, הדברים מקבלים ביטוי בנאומו בעת ייסוד בית הדין הגדול של הרבנות הראשית, "בתחילה אני רוצה להצהיר, שאנו נגשים היום להתעסק בדבר היותר מקודש שבחלקי הבנין של האומה, ואנו מרגישים את עצמנו מלאים – יחד עם רוממות הנפש – בהודות לד' שהחיינו והגיענו לזמן הזה, להתחיל בסידור של יסוד המשפט הקדוש שלנו על אדמת קדשנו.. יסוד המשפט הוא הצדק האלהי בעולם, ובשביל כך אנו קוראים בתורה את הדיינים והשופטים בשם 'אל האלהים' "ונקרב בעל הבית אל האלהים.. ויסוד יציקת הרוח העובר בכל פרטי המשפט, שהוא לקוח מהצדק האלהי בעולם, אותו הצדק של שלום האנושיות כולה, אשר הנביאים וישעיה בראשם פרשו אותם, לשם המטרה הרוממה של תקות העתיד שלנו, שיהיה יוצא ממרכז הקודש שלנו.. [פנקסי הראי"ה – חלק שני / פנקס מתקופת ירושלים – פנקס מ"א / קי].

בשפה פשוטה, מגמתו המוצהרת של המשפט הינה מימוש הצדק האלוקי בעולם, כלומר לא רק צדק חברתי במובנו הצר והאנושי על מנת שנוכל לחיות יחד בשלווה ללא חמס, צדק זה משמעו התגלמות האידאל האלוקי בעולם, דהיינו חברה המתנהלת בהתאם לאופן שבו רבש"ע חפץ, אך חברה החיה ע"פ משפטי התורה ומצטמצמת רק במשטר המונע עוולות חברתיות, מחמיצה את המהות והייעוד של המשפט האלוקי, כי לכך די לנו בחוקה אנושית כביכול, משפט אלוקי חותר לתיקון אוניברסלי בו התיקון החברתי חלק ממנו והאופק שלו מבוטא בפסוקי ישעיה הנביא אותם מצטט הרב בהמשך דבריו  "המקום המרַכז את רעיון הקדושה האלהית ואת הריכוז המשפטי גם יחד, זהו הר בית ד' אשר נכון יהיה בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים, ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' ואל בית אלהי יעקב, ונלכה בדרכיו ויורנו מארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

אשליה היא לחשוב כי שינוי רוחבי במערכת המשפט לשילוב שופטים שמרניים, ואפילו אם נרחיק לכת לחזון גאולי ליישום המשפט העברי ובכך נתקרב להיות חברת מופת המממשת במערכותיה את האידיליה החברתית והמוסרית המיוחלת.

ידענות אינפורמטיבית של הלכות חושן משפט הינן בסיסיות לכונן את מערכת המשפט הישראלית הרצויה, אך אין בכוחה לבדה לחולל את השינוי המיוחל, הדיין אינו מורה הוראה במובן הטכני כשירות לאזרח לבצר את הצדק החברתי ולהגן על זכיותיו, גם במתן שירות מסביר פנים של דיינים לא תפארתו של המשפט האלוקי, על כתפיו של הדיין מונחים עתידה של האנושות והוא שותף מרכזי ביצירת התשתית לעולם מתוקן והדבר תלוי ביחסו והבנתו של השופט את מהותו וחזונו של המשפט הישראלי ואת תפקידו כמחוקק.

ההגדרות מתבהרות יותר בדברי הרב במקום נוסף בו הרב עורך הבחנה בחוקי הענישה ומגמתם בין המשפט העברי לזה של העמים ומגדיר את המקור הנפשי שמתוכו התעצבה החקיקה, "האחד נובע מתוך ההכרה שאסור לעשות עוולה, והעושה עוול צריך שייוסר כדי שתתחזק ההכרה הטובה הזאת. והשני בא מתוך צרות עין, שהאיש האחר אין לו ליהנות בשלי, או לנגוע בשלי, מפני שההרגשה של השלי ושל האני היא חזקה ומגושמת באין שיעור".

המשפט האלוקי נובע מתוך המגמה להרבות את הטוב במציאות ע"י מניעת עוולות חברתיות אך בניגוד אליו התפיסה של המשפט האוניברסלי מהווה ביטוי של אגוצנטריות אנושית המגנה על עצמה מנזקי האחר, ובניסוח המשפטי המוכר לנו כחוק היסוד, 'כבוד האדם וחירותו', המבקש להגן על זכויות הפרט מהקולקטיב או הפרט המאיים לנגוס בחירותו אך לא בהכרח שואף לחברת מופת.

אחת הדוגמאות המובהקות להבדלים בין אופי המשפט העברי לבין זו הנהוגה כיום, השיטה הרצויה והמתאימה ע"פ משפט התורה היא 'האינקוויזיטורית', בה המערכת המשפטית, קרי השופט, דומיננטי הרואה את תפקידו בחקר האמת ובירורה, כציוויה של תורה 'צדק צדק תרדוף', אחריות המונחת לפתחם של הדיינים להתאמץ ולהגיע לבירור האמת ולא להסתמך רק אחר הטיעונים המושמעים בבית הדין, בניגוד לשיטה 'האדברסרית' הנהוגה כיום בבתי המשפט בארץ ירושה מהמשפט האנגלי, בה השופט הינו פאסיבי הדן על פי העובדות והטיעונים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין, ואינו לוקח חלק אקטיבי היוצא מגדרו בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון, מעמדו השיפוטי הוא כצופה מהצד במשחק המשפטי ומכח זה מכריע.

נדמה לי שיש בהבחנה שבין שתי הדיסציפלינות המשפטיות נגזרת לייעודו של המשפט בכלל, בעוד הדין העברי מגויס לצדק האלוקי בעולם לכינונה את חברה מתוקנת וממלא להשארת שכינה, ואף מעבר לכך גישה משפטית זאת מבטאת אמון בטוב וביכולת מימושו במציאות הקיימת מאידך המשפט הנהוג כיום מתוחם לסדר חברתי נקודתי הגורר בעקבותיו סתירות בשיקוליו ובהכרעותיו וכנראה בתוכיותו קיים ייאוש מהרשע העולמי המובנה באנושות לכן אינו מתיימר או מנסה לממש את הצדק בשלמותו, לכל היותר לצמצמו כמאמר חכמים בתלמוד ".. אף בני אדם – אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחבירו בולע את חבירו".

בעשורים האחרונים מתהווה מגמה מבורכת במסגרות המכשירות אברכים ללימודי דיינות לאחר שנים של לימוד הש"ס בעיון, הלומדים נכנסים לתוכנית אינטנסיבית של כ8 שנים בה נלמדים חלקים רבים מהטור והשו"ע אבן העזר וחושן משפט מתוך מקורותיהם בתלמוד ובראשונים , לימוד המצריך התמדה ומסירות, אך האמנם רק בהעמדת דיינים הבקיאים בפסקי הלכה, נגיע לחזון שאליו ייחלו לו נביאי ישראל?!

כפי שציינתי לעיל הידע האינפורמטיבי הינו רק הבסיס אך קיים הכרח מהותי וראשוני, טרם הכניסה לעולם ההלכה, לפני הצלילה לעולם של כמעט אין סוף פרטי הלכות, הכרח ללמוד ולהבנות תודעה עמוקה המבינה מהו היחס הכללי והמהותי לשם נועדו כל פרטי ההלכות החברתיות, מה מגמתן ומהו יחסנו אליהן, איך אני כלומד אמור לעכלן ולחברן למציאות החיים החברתית ובקיצור מהו המשפטי האלוקי וייעודו בעולם. שאם לא כן, איוש משרות הדיינות יצטמצמו חלילה לסידור עבודה מכובדים לבני תורה שאין ספק שיעשו ועושים מלאכתם נאמנה אך רחוקים מייעודו ותכליתו בכינונה של חברת צדק כחזונם של נביאי ישראל, במסגרת זאת לא אכנס לדרך מינוי הדיינים הרצויה והמזקיקה יותר דיוק ולשערוריות סביב הועדה למינויי שופטים [הדברים נכתבו לפני הפרשייה האחרונה, לבושתנו], מציאות הרחוקה מייעודו ותכליתו של המשפט.

אשוב לראשית דבריי, רפורמה במערכת המשפט מתבקשת וחיונית, כמעט ולא בנמצא סוגיה שאינה נושקת ומושפעת ממנה, וככל שזאת תהייה ראויה כך תעצב את פני החברה מערכותיה ואזרחיה, אך הכרחי להבין לאיזו מערכת משפט אנו מכוונים ושואפים אליה. ההבנה וההבחנה בין משפט אלוקי למשפט אנושי עומדת בבסיס היכולת לייצר שינוי מהותי ומכונן, העדר הבנה זאת הופך את לומדי הדיינות למקבילה הדתית של לימודי המשפטים ומחזון גדול הנעוץ במשפטי ה', ניצור מערכת של פקידות דתית אפרורית.

הדברים מקבלים ביטוי מהניסוח של רבי יוסף קארו בשו"ע באופן בו הדיינים צריכים להתייחס בשיבתם בדין " ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צוארו, וכאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי הוא עתיד להפרע ממנו אם נוטה מקו הדין. וכל דיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק מישראל. וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשות. וכל דיין שדן דין אמת לאמתו, אפילו שעה אחת, כאילו תקן כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל".

מרן השו"ע מרחיב את האחריות המשפטית ומשמעותה הרבה מעבר לסידור של מערכת יחסים חברתיים בלבד, מחבר השו"ע רואה במשפטי אמת את התשתית המוסרית והרוחנית להשראת שכינה בישראל, כלומר המציאות השלמה והמתוקנת ביותר של האומה הישראלית שפסגתה תיקון העולם כולו.