אני מודה לך, הרב שלמה רוזנפלד על דבריך הנכוחים. תמונת המצב היא קשה וכואבת, ואפשר להוסיף עליה עוד ועוד טענות צודקות. השאלה היא מה ניתן לעשות ומה תפקידנו מול המצב.

דבריי היו מכוונים לתפקידה של הציונות הדתית, ואף כתבתי שאני מסכימה עם רוב הטענות והדרישות. הביקורת שיש לי היא על ה"איך" ולא על ה"מה". כי ה"איך" נוגע בסופו של דבר בעומק ההבנה על מהותנו ותפקידנו. והוא הדבר הקריטי כל כך עכשיו. כל שינוי אמיתי צריך זמן וצריך להיות תהליכי, ולא יכול להיות בזבנג וגמרנו. על אפם וחמתם של ציבור כל כך גדול.

אני מודה לה' על שזכיתי להיות חלק מהציבור הזה, שקשר את חייו בעם ובארץ הזאת. מודה על שכל עשרת ילדיי גרים סביבי, ממשיכים את הנס הגדול  של השיבה לארץ אבות. ויחד עם זאת עוקבת בדאגה על התהליך של ההתפרקות וההתנשלות מערכי היסוד והזהות הציונית, שהייתה כל כך עזה בדור הראשון לגאולה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הדסה פרומן ויהודלה על הדברים הקטנים 2

אני זוכה להיפגש עם אלפי בני נוער, מכיניסטים ועוד, ורואה את השינוי של הדור מול עיניי ממש. הריחוק והניכור והשאלות על זהות והמהות מאתגרות ומדאיגות. וכך נפערת תהום בין הציבור האמוני [וגם בתוכו] ובין השמאל החילוני.

הפער הרוחני אכן מקצין בעמדות הפוליטיות, והופך את הפער לקרע, שיתכן שלא נוכל לאחות. וכעת השאלה; האם חצי מעם ישראל יכניע את חציו השני? ואם ננצח – ותקרע היריעה.

כשיצאה מחאת בלפור לדרך – מחאת הדגלים השחורים, הקמתי מחאה כנגדה בגן העצמאות – מחאת הדגלים הלבנים. במשך חודשים היינו מתאספים מול בלפור בימי שישי וקוראים לעצור את המהלך ההרסני שיביא לפילוג ולהרס בעם. גם שם היה הדגש על ה"איך" ולא על ה"מה". גם אם הטענות צודקות, צריך להיזהר משנאה ואלימות, כי אלימות גוררת אלימות שכנגד. "אל תשרפו את המחסנים המשותפים שלנו, שממילא הולכים ומתמעטים", זעקנו מולם.

הציבור הדתי לאומי בעצם מהותו נושא עליו אחריות, הרבה מעבר לשאר. זו זכותו הגדולה וזו חובתו, הוא גם גדל מאד ומתעצם, ולכן הוא צריך ביתר שאת להיזהר. לא לרמוס, לא להכניע ולא להכריע. לשאת את תפקידו בענווה. לקחת אחריות על התמונה כולה ולהוביל את השינוי.

במהלך ההתנתקות מגוש קטיף אמר לי רינו צרור, שעשה את הסרט 'תפילת הנערות': "שם למדתי כמה אחריות על שלמות הכלל נושא עליו הציבור שלכם".

אז איך עושים את זה? איך שומרים על אחדות העם, בלי לוותר על השאיפה לשמור ולקדם ערכים חשובים? בלי להתנתק מחלקים אחרים של העם שנושאים איתם ערכים יקרים ומשלימים? איך מקיימים את" לא תשנא את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא…ואהבת לרעך כמוך. אני ה"".

צריכים כאן את הזהירות והענווה, ואת האהבה העמוקה לשורש המשותף. להזהר משנאה, מנקמה, להבין שהאחר – הוא אני בעצמי ,בשורש שלי.

צריך עכשיו, דחוף, לעצור, לשנות אווירה ולהיכנס לתהליך מאוזן. רגע לפני שיווצר קרע שלא ניתן לאחות. זוהי שעת חירום אמיתית. תקשיבו לאנשים רציניים ביותר בציבור שמזהירים מכך. שום דבר מפרטי המחלוקת לא רלוונטי מול ההרס שעצם המחלוקת בעת הזאת מייצרת. עצרו לפני שיהיה מאוחר מידי.