הפיגוע בעמנואל: החברה הישראלית ידעה ויודעת פיגועים רבים. הפיגוע בעמנואל, אחד הפיגועים הקשים שאירע בשנת 2002, השאיר את משפחת שילון כאובה והמומה לנוחח מותו הטרגי גל שילון ז"ל. היום (שישי) היה אמור להיות יום הולדתו של גל. מיתר אחינו, קצין בחטיבת כפיר מספר בשיחה לסרוגים על הפיגוע הקשה, ומסביר מי היה גל עבורו ואיך האירוע קשור בקשר ישיר להיותו קצין בצה"ל.

הפיגוע אירע ביום שלישי, בתאריך ז' באב תשס"ב בתאריך ה-16 ליולי. אילת שילון, אשתו של גל ושלושת ילדיהם חזרו מבית הסבא והסבתא בגבעתיים. הם נסעו באוטובוס דן בקו 189 מבני ברק לעמנואל, ואיתם הסבתא זילפה קאשי, אימה של אילת. גל, היה איתם בגבעתיים וחזר לעמנואל יומיים לפני כן.

(צילום: באדיבות המשפחה)

בשעה 15:00 בצהריים, כמאתיים מטרים לפני היישוב, הותקף האוטובוס על ידי חוליית מחבלים. ההתקפה החלה בהתפוצצות מטען צד כבד, שנטרל את האוטובוס לחלוטין, לאחר מכן החלו ביריות ובהשלכת רימונים אל תוך האוטובוס שעצר ולכלי רכב לידו. תשעה בני אדם נרצחו בפיגוע, וכעשרים נפצעו.

בירי המחבלים על האוטובוס נרצחו אימה של אילת, זילפה קאשי ונכדתה שרה תפארת. האם אילת נפצעה וגם בתה גליה אסתר ובנה אור חיים. תוך כדי ההתקפה החליטה אילת להתקשר לגל וסיפרה לו על הפיגוע. גל וחבר מהיישוב מיהרו ברכב אל האוטובוס. כשהגיעו הם ניגשו לאחד החיילים בבקשה לעזרה אלא שהוא התחפש לחייל ולכן טעו בזיהוי. המחבל ירה בגל למוות.

מה אתה זוכר מהאירוע הזה?

"הייתי בכיתה ב', כשהאירוע קרה. אני הייתי מאוד מחובר לגל. ההורים שלי גרושים, גל היה אח של אמא שלי, אז הוא היה מאוד קרוב אלי. אני חוזר מהבית ספר ויש הרבה בלאגן בבית. סבא וסבתא שלי, ההורים של גל היו בכלל בחוץ לארץ כשהפיגוע קרה, היו בצרפת".

"יש חמ"ל בבית, מדווחים על פיגוע בעמנואל. קוראים להם לבוא לבית החולים לזהות את גל, כבר מבינים שיש אירוע. באותו זמן בערך הודיע שגריר ישראל בצרפת לידע את הסבא וסבתא ולקח קצת זמן עד שהחזירו אותם לארץ. ואז הייתה הלוויה, היו הרבה מאוד אנשים אני לא הייתי, בחרו את הילדים לא להביא כי המראות יהיו קשים מידי".

"משהו ממש רע קרה"

מה אתה מבין בתור ילד?

"משהו ממש רע קרה, ההורים מנסים לשמור אותנו קרוב, גל כבר אינינו. הסבא והסבתא שלי צריך להגיד שזה הבן השני שהם מאבדים. הבן הראשון נפטר בגיל 18 מדלקת ריאות שהסתבכה. זאת משפחה שלוקחת את הדברים אחרת, זה עוד בן שנהרג להם. זה הופך להיות בית עצוב, צריך להגיד את האמת. חיים את זה. למשל, הפיגוע שהיה בנווה יעקב, המשפחה מושבתת כי זה מחזיר אותה אחורה. אמא שלי התמודדות לא פשוטה, סבא וסבתא שלי, הצלקות, פיגוע של כל כך הרבה הרוגים. אבל אתה גדל על, לא מסתירים בבית. מדברים הרבה על הדמות שלו על מה שהוא אהב לעשות".

מה הזיכרון שלך מגל?

"אני זוכר אותו, את חג החנוכה בעמנואל שעושים אצלו, אדם מאוד מאוד חם, מחבק ואוהב. יפה, תמיד מחייך".

"אנחנו לא בקשר עם אשתו. אחרי הפיגוע היא ניתקה את הקשר איתנו בגלל שהם דתיים ואנחנו חילונים. נכון להיום כבר 20 שנה שסבא וסבתא שלי לא ראו את הנכדים. היה ניסיונות כאלה ואחרים. אני ראיתי אותם פעם אחת בבר מצווה של הילד הבאתי להם מכתב מהסבא וסבתא".

"מה שגל עשה לא מנותק מהבית שגל גדל בו. בית פטריוטי וציוני"

"אור נפצע בכתף והיום הוא אח בבית חולים. יש את שתי הבנות, הבת הבינונית התחתנה לא מזמן. עצב שיושב עליהם (על סבא וסבתא שלי)".

"מה שגל עשה לא מנותק מהבית שגל גדל בו. בית פטריוטי וציוני. לא יודע אם להגיד מקל אבל זה חד משמעית שונה שהוא הגן על אישתו והילדים וככה הוא נהרג".

(צילום: באדיבות המשפחה)

"הוא היה בחיל האוויר במערך הטכני, ואז הוא עשה קורס טייס אזרחי והפך לטייס, ואז חזר בתשובה והתחתן".

כמה הסיפור הזה משפיע עליך בתור חייל:

"הסיבה שהלכתי לקרבי ובכלל הנכדים, כולנו הלכנו מהסיבה הזו. זה היה מאוד קשה לאימהות שלנו. יש אמירות של 'שילמנו כבר את המחיר'. באופן אישי זה מה שגרם לי להמשיך לקצונה. הקו הראשון שעשיתי הייתה בעמנואל. זו הייתה סגירת מעגל מטורפת. זה משפיע, זה מלווה אותי גם בדרך הפיקודית, אין לוחם שעבר תחתי ולא מכיר ולא יודע ולא חי את הסיפור של גל, של המשמעות של מה שאנחנו עושים".

"הם מאוד גאים במה שאני עושה. זה לא משנה את רמת הדאגה שהם מרגישים"

"הפעם הראשונה (בעמנואל) הייתה חוויה מטלטלת, לקחתי את הלוחמים לשם. האירוע של גל קשור ישירות לחטיבת כפיר. בעייני אין מעשה נורא יותר מלרצוח ועוד ילדים, להתחפש לחיילים זה הכי נמוך שיש. בסוף אתה לובש את המדים ולוקח את זה למקום אחר".

"אני בצבא בשביל לא להרגיש חוסר אונים, בשביל להשפיע, בשביל התחושה שאני יכול למנוע עוד משפחה כזו"

"אמא שלי מאוד מאוד התרגשה. אני חושב שהם מאוד גאים במה שאני עושה, מבינים את החשיבות. זה לא משנה את רמת הדאגה שהם מרגישים".

"אני בצבא בשביל לא להרגיש חוסר אונים, בשביל להשפיע, בשביל התחושה שאני יכול למנוע עוד משפחה כזו".