כדאי שנזכיר לעצמנו. זאת הייתה הזהות הטבועה בשורש התודעה שלנו. אותו משולש של ארץ ישראל – עם ישראל – תורת ישראל, המתח הזה בין הקצוות, הוא המקום של הציונות הדתית שחיבר בין ציונות חילונית ועולם התורה החרדי. זאת הנקודה הנשגבת שהציב הרב קוק, שנותנת משמעות דתית לציונית חילונית. תורת ארץ ישראל. תורה חדשה שאוצרת בתוכה את הקצוות. את התפקיד הזה ירשה הציונות הדתית. להיות הגשר שמחזיק את המתח הזה ולוקח עליו אחריות בתוך מציאות מתוחה ומסוכסכת.
כשהיינו שרים את "אלעד ירד אל הירדן". כשהיינו מגיעים ל"אלעד יקים הגשר בין הלבבות", מנחם היה בוכה ונעמד בתפילה.
הגשר הוא לא רק צורך חברתי שבא למנוע עימותים בחברה. יש כאן צורך עמוק להציב את שלמותה האמיתית של הישראליות, הנקראת בקבלה כנסת ישראל.
וכך אומר הרב קוק: מכל הזרמים הרוחניים השונים בחללו של עולם האנושי, נמצא שורש בכנסת ישראל, מתוך שהיא מרכז האנושיות. ובגלל זה אי אפשר כלל שנעלים עין מכל זרם, בבואנו לברר את כוח רוחני של כנסת ישראל, "הכלה" – "דכלילא מכל הגוונין".
איך עושים זאת? איך בפועל יראה הגשר, במרחב הפוליטי, החברתי? החינוכי? ובמערכת המשפט?
התשובה היא פשוטה וקשה לביצוע. בשביל להנהיג, צריך להיות ענו. צריך להתמסר לכלל. בפועל, צריך לוותר על רייטינג, לא לנצח. לא להתנצח, לשנות שפה.
ידוע בשפת הגישור, שכדי לגשר צריך להסכים קצת להפסיד, בקטנה, בשביל לנצח בגדול.
צריך, לשם חיזוק כנסת ישראל, וכצעד נדיב ומרפא, לבנות ועדות משותפות של אנשי מקצוע שיבנו תוכניות משותפות, בכל התחומים השנויים במחלוקת. בשבוע שעבר נלקח ממנו ד"ר צבי צמרת שהיה דמות מגשרת בין הגושים, ואף הקים את ועדת צמרת שתיווכה בקרבות בר אילן. ימצא הבית הראוי, אולי בית הנשיא, ונתחיל.
אינני מבטלת את כל הטענות – השאיפות – הדרישות. אולי ברובן הן צודקות, אבל הערך שלהן בטל ואף הרסני כשהוא מגיע מתוך גאוות המנצח או מתוך ניצול הזדמנות להכריע ולהכניע.
צריך לתת זמן ולייצר תהליכי עומק כדי באמת לקדם שינוי. וצריך שינוי. אבל שינוי עושים ביחד. על מלא. זהו המקום האמיתי שהיה לנו, לציונות הדתית ואבד.
הפכנו מגשר – לסלע מחלוקת. המרחב הציבורי הפך לשדה קרב. בידינו לתקן את הדבר. להוריד ווליום ולהתחיל לעבוד. ביחד.
תגובות
גשר זה מי שדורכים עליו?
היום אין עם מי לדבר. לא גשר ולא הכלה. לא שיח ולא אהבה. בפוליטיקה הקיימת היום מדברים השינאה, הפילוג, ההסתה, הצעקנות וההתלהמות. מי בפוליטיקה הישראלית, במנהיגות הישראלית, רואה עצמו כמגשר ? כל אחד מדבר אל הבייס שלו, מקצין, צורח, מקלל, מבזה, משסה. אין יותר מנהיגים בעלי שיעור קומה, בעלי חזון ואמת פנימית. הכל אינטרסים, מאבקי כוח, אגואיזם.
נכון. מכונת הרעל הרבה כל חלקה טובה. היה פה איש שניסה לגשר, נפתלי בנט, אך רבים לא הצליחו לראות את התפקיד הקשה שלקח על עצמו והאשימו אותו בבגידה על עצם זה שניסה להוות גשר.
חחחחח קרעת אותי
חארהבנט הוא הארסן הכי גדול,והנוכל והמושחת הכי גדול והשקרן הכי גדול מאחל לו רק מות ביסורים ושיעוף לנו ממדינת היהודים,
הרבנית, מתוך הערכה גדולה לאשיותך ולפועלך. מה שאת רואה היום היא לא גאוות מנצחים אלא זעקת עשוקים. אין שום ניצחון ושום הדברות בביטול ההפרדה בין שלוש הרשויות. וזה המצב למעלה משלושה עשורים. וזה דורש תיקון. ומי שהחוק והעוצמה בידו מעוניין בהדברות כמו שבוא מעוניין בויתור על השררה.