"רצח בדם קר של יהודים באשר הם יהודים, זוהי חוליה בשרשרת רצון הפלדה של עמנו, להבטחת עתיד יהודי איתן ובן ­חורין". משפטים אלו לא נאמרו אתמול בבוקר בכנסת לאחר הרצח בירושלים.

את הדברים אמר חבר הכנסת חיים לנדאו מטעם גח"ל (גוש חירות ליברלים) לשעבר מראשי האצ"ל ביום שני ח' בשבט תשכ"ט (27.1.69). בישיבה מיוחדת שקיימה הכנסת בצל עלייתם לגרדום של 9 יהודים מיהודי עירק, שניתלו בשעות הבוקר המוקדמות של אותו היום.

תשעה יהודים הועלו מול תשואות ההמון

מדינות ערב לא השלימו עם תוצאות מלחמת ששת הימים. מצרים פתחה במלחמת ההתשה, מירדן חדרו מסתננים אל בקעת הירדן, ובעירק החלו לרדוף את יהודי הקהילה שנשארו בה. הרדיפות כללו פיטורים ממקומות העבודה, החרמת רכוש והשיא חשדות בריגול לטובת מדינת ישראל.

באותם הימים תפסה מפלגת הבעת' את השלטון בעיקר, ועל מנת להזהיר ולהרתיע את מתנגדי השלטון החלו בתליות המוניות כנגד מתנגדי המשטר. אך בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים כוונו התליות כנגד יהודי עירק שנחשדו על עוול בכפם בריגול.

במהלך אותן השנים נעצרו ונעלמו 52 יהודים. אך שיא הרדיפה הגיע ביום ח' שבט תשכ"ט. כל פעולתיה והכחשותיה של ממשלת ישראל, כי הנידונים אינם מרגלים ואינם קשורים לפעולותיה, לא הועילו. תשעת היהודים הועלו לגרדום. שמונה נתלו בבגדד בכיכר תחריר, ואחד בבצרה.

ההפגנה נגד הוצאתם להורג של היהודים בעירק, ברמת גן (פריץ כהן, לע"ם)
האנדרטה לזכר עולי הגרדום בעירק (פריץ כהן, לע"ם)

התלייה הייתה מעין פסטיבל לתושבי בגדד. כל העיר נקראה לחזות בתליית "הבוגדים". כולל חניכים בתנועות נוער, תלמידי בתי ספר, ואזרחים מהשורה. ניסיונות רבים נעשו כדי לבטל את רוע הגזרה. אימו של דוד ידגר, אחד הנידונים, הגיעה עד לסדאם חוסיין ששלט באותו זמן במנגנוני החקירות ונחשב לסגן הנשיא. חוסיין הבטיח לטפל אך לבסוף ראתה האם את בנה דוד תלוי.

נידון אחר, בשם עבדה ששון, שחרר חוסיין מעמוד התלייה, בזכותה פעולתה האמיצה של אישתו של ששון.

אירוע זה נחקק כאירוע טראומתי ביהדות עירק וזירז את עלייתם של שאר יהודי בבל והביא לחיסולה הכמעט מוחלט של הגלות הראשונה אליה יצא עם ישראל לפני אלפי שנים.

באותה ישיבה אבל מיוחדת בכנסת אמר ראש הממשלה לוי אשכול: "דמי הנקיים של הרוגי מלכות בבל זועקים אלינו ואל העולם כולו מאדמתה. "בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו". השם יקום דמם".