באותן האנרגיות של שנות האלפיים העליזות, על במת 360, עם פירוטכניקה משוגעת, אמנים נוסטלגיים ושירים שלא נשכח לעולם סאבלימינאל והצל העיפו את מנורה (ואת 12,000 אנשים שצפו בהם) לשמיים.
אבל נחזור רגע להתחלה: אי שם בשנת 2002 יצא האלבום האור והצל, שכל ילד ומבוגר ידעו בעל פה וכך המשיך באלבום הבא אחריו והבא אחריו. כולם ידעו את כל המילים,ילדים שרו בהפסקות בבית ספר, והשירים הושמעו בכל מקום. לכן, המעריצים השתגעו כששמעו שסאבלימינל והצל מתאחדים.
אמש (מוצאי שבת) סאבלימינל והצל עשו היסטוריה במנורה. הקהל שהתלהב וצעק את המילים בכל כוחו, הזכיר לכולנו כמה התגעגענו.
איש לא נשאר במקומו עם פתיחת המופע בשיר האייקוני: "הפינאלי", הקהל מיד נעמד על הרגליים. המעריצים היו צמאים לאיחוד הזה. היה נתן לראות זאת כאשר כולם הרים לצל בשורה "עכשיו דממה – הצל על הבמה". זה היה רגע מרגש בשביל הצל ולא פחות מרגש עבור הקהל.
האנרגיה של הקהל הייתה מרהיבה (ככול הנראה הרבה מהם מסתובבים כעת צרודים). האנרגיה של סאבלימינל והצל הייתה מרשימה במיוחד וניכר שהם התכוננו היטב להופעה ובאו לתת את הכל.
בנוסף, נראה שכל אחד מאלה שעלו לשיר איתם התרגש מהמעמד. השיר השני היה ככול הנראה הסיבה שבגללה היו שם כל כך הרבה אנשים צרודים: "אני חי מיום ליום" מהדהד את הסיבה שבגללה כולנו נמצאים פה "אין לי ארץ אחרת".
לאורך כל המופע היה בולט בעיקר שכבר לא שרים ככה, לא מדברים ככה, פטריוטיות עברה מן העולם והיה יפה לראות 12,000 אנשים ששרים את ליבם אל מול דגל ישראל ענק. זה הרחיב את הלב. סאבלימינל והצל כמעט ולא דיברו לאורך המופע, בעיקר המוזיקה דיברה, אבל במעט המילים שכן נאמרו הם דיברו על אהבה, על חיבור- על הדברים החשובים באמת.
ההופעה הייתה מורכבת משירים מכל האלבומים המשותפים, ופה שם גם כמה שירים מקריירות הסולו של השניים.
עם סוללת זמרי ליווי בצד הבמה הגיעו גם כמה זמרים שחיכינו לשמוע, כמו איציק שמלי שנתן הופעה מדהימה, סיוון שהייתה מרגשת בדיוק בדיוק כמו פעם עם נאמבר ענק לשיר "אין גבולות", שרית חדד ושראל, הגיעו חננאל שעשה עבודה טובה בשיר חי מיום ליום, ומורן מזור שנכנסה לנעליה הגדולות של שרית בשיר "הסוד" והחזיקה אותו נהדר.
כמובן, גם גבריאל באטלר שעלה לבמה על ספידים, החזיק אנרגיות גבוהות מאוד והרים את הקהל. כמובן, עלה גם הכוכב שי 360 שנתן את הכל, היפ הופ אמיתי ועשה כבוד למשפחת תאקט.
את פינת הדמעות נתן סאבלימינל כשסיפר על השנה הקשה שעבר עם מות אביו ופנה לאימו בקהל באהבה, ומיד אחר כך שר לאשתו את הלהיט: "חלום של כל גבר".
15 שנה אחרי, ההיפ הופ הישראלי הפך מהילד הרע של המוזיקה הישראלית, ההוא שמתייחסים אליו בזלזול, לליבה של התעשייה, כשכמעט אין שיר אחד במיינסטרים בלי קטע ראפ בתוכו, ועדיין משפחת תאקט שומרים על הרמה ונמצאים בטופ של הטופ.
לקראת הסיום, סאבלימינל והצל הודו לקהל, ולבורא עולם (רגע נחמד, כשסאבלימינל שתה מים ובירך שהכל ו12,000 איש ענו אמן!), שמעו כמה הם התגעגעו לבמה הזאת וליחד הזה, ומרוב רעש של תשואות לא יכולת שלא לשמוע כמה שכולנו התגעגענו.
ומילה אחת על היכל מנורה, הפקה מרשימה, אש, מסכים, רקדנים, הכל מושלם. הסאונד היה יכול להיות טוב יותר, היה קשה לקהל לעקוב אחרי המילים בשירים שהוא לא מכיר, בטח בז'אנר שהמילים כל כך חשובות.
גילוי נאות: הכותב היה אורח בהופעה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים