היום בהיסטוריה: 20 שנה לפיגוע בישיבת עתניאל

זה קרה לפני 20 שנה בדיוק. בישיבה בה למדתי סיפרנו בדיחה עצובה. האם נספיק לאכול את המנה הראשונה בשולחן שבת, או לא נספיק ושוב יקפיצו אותנו כאנשי כיתת הכוננות לעוד אירוע שהתרחש בגזרה שלנו, בעוד ליל שבת.

כך נכנסנו לליל שבת כ"ג בטבת תשס"ג (27-28.12.2002). התפילה הסתיימה וירדנו לחדר אוכל. נספיק או לא נספיק ניסרה השאלה הקבועה בחלל האוויר. את הקידוש סיימנו, אך כנראה למנה הראשונה לא הגענו והקולות מהקשר בקעו אירוע בעתניאל. מתורגלים עלינו על ציוד, ובמקום שולחן שבת נסענו לעזרת אחינו שבדרום הר חברון.

הגענו לעתניאל כוחות רבים היו במקום. מאתנו ביקשו לבצע סריקות לראות האם עדיין יש מחבלים באזור. ממדי האסון כבר נודעו, אך לא פרטי הגבורה שבתוך האסון. ארבעה בחורים מהישיבה בעתניאל נרצחו באותה שבת. שני מחבלים חדרו לישיבה מתוך המטבח, במטרה להגיע אל חדר האוכל ההומה. באותה שעה היו ארבעה חבר'ה תורני מטבח. האחראי עליהם היה נעם אפטר, שהיה בחופשה מהצבא בשנת לימודיו האחרונה בישיבת ההסדר.

נעם אפטר נעל את הדלת והציל את חבריו

נעם קלט את המתרחש, גילה תושייה ונעל מיד את דלת ההזזה המפרידה בין המטבח לחדר האוכל, כשהוא מבין כי בכך חרץ את גורלו אך מנע אסון כבד יותר. המחבלים ירו בגבו של נעם והוא נהרג.

המחבלים לא הבינו כיצד יש לפתוח את דלת ההזזה ולא ראו את הבריח הצדדי. הם ניסו בכוח לבעוט בדלתות תוך כדי ירי לעברן. לוחמים מגדוד 'לביא' שנזעקו למקום חיסלו את המחבלים לאחר קרב קצר. נעם יליד שילה, שרת בצנחנים כמפקד כיתה.

הכרתי את נעם הכרות רחוקה, כמי שלמד עם אחי בכיתה בישיבה בכפר הרוא"ה. בחור חייכן ונעים, שפעל רבות לאחדות בעם, התנדב במספר ארגוני חסד, ובעזרה לילדים עם צרכים מיוחדים. גם בסוף חייו הקצרים, שם את טובת הכלל לפני טובתו האישית.

יחד עם נעם נרצחו שלושה חברים נוספים: גבריאל חוטר שהחליף חבר בתורנות, יהודה במברג, וצבי זימן שרץ עם נעם לנעול את הדלתות.