בליכוד מדברים כבר תקופה ארוכה על כך שמי שנבחר להיות ”היורש“ של נתניהו הוא יריב לוין. לוין, שנחשב למקורב ביותר בליכוד לנתניהו, הכריז ביום רביעי לא רק על מהפכה במערכת המשפט, אלא גם על ריצתו לראשות הליכוד במה שמכנים במפלגה ”היום שאחרי נתניהו”.

מול לוין המאופק, אתמול, בהפגנת תמיכה שאורגנה על ידי פעילי נתניהו אורלי לב ורמי בן יהודה מחוץ לביתו של דודי אמסלם. יצא אל המפגינים חבר הכנסת אמסלם, שהסתתר בבית כמה ימים בטענה שהוא חולה. אמסלם נראה בריא וכועס במיוחד, ואמר בקול רם את מה שליכודניקים רבים אומרים בשקט.

מתוך הדברים שאמר לליכודניקים שהגיעו להפגין מחוץ לביתו במעלה אדומים, היה קל להתרכז בעניין העדתי ולתת לסיפור האמיתי לברוח. כאשר אוחנה, מרוקאי גם הוא, כפי שטרח לציין יאיר נתניהו בטוויטר, קיבל את תפקיד יו״ר הכנסת, בזמן שאמסלם שהגיע למקום הרביעי בפריימריז ועקף את אוחנה, נזרק הצידה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ארכיון (צילום: יאיר לוי/ בחדרי חרדים)

מלבד אהבת חברי הליכוד, הכוח הפוליטי שיצר במפלגה וחיבוקו של דוד ביטן, לאמסלם לא נותר הרבה מה לעשות מול הממשלה שקמה. הדבר היחיד שנותר לו הוא להתסכל קדימה על היום שאחרי נתניהו בליכוד.

אמסלם, שבמשך שנים היה מושא ללעג, הפגין רגעים של מנהיגות. הפעם הראשונה הייתה כשסירב להתפשר על תיק בו לא היה מעוניין, הפעם השנייה הייתה ביום שישי בבוקר, כאשר חשף מול הבייס הכי קשה של נתניהו, את מה שכולם חושבים אבל לאף אחד אין אומץ להגיד.

כמו הילד מהאגדה על בגדי המלך החדשים, אמסלם הניח מול המשוואה המוכרת בליכוד משוואה חדשה – קודם ישראל, אחר כך הליכוד, אחר כך נתניהו ואחר כל אמסלם.

הפעילים שעמדו מחוץ לביתו של אמסלם, נחשבים לגרעין הקשה של מעריצי נתניהו – אבל מכירים את סדר העדיפויות הזה היטב, בין השאר בזכות מערכת הבחירות הפנימית האחרונה בה נתניהו הלך על הראש של השטח והסניפים של הליכוד ופגע במועמדים חזקים בתוך המפלגה כמו ביטן וישראל כ״ץ.

נתניהו לא הסתפק בהתנכלות למועמדים שרצו במחוזות ובמיקור חוץ של ”הליכודיות”, הוא גם חילק את התיקים על פי מידת הנאמנות שהפגינו חברי הכנסת של הליכוד.

אותו נתניהו שהשחיר למעשה את רשימת ”העבריינים” בליכוד כשהוא מנסה לסכל מועמדים של ביטן, ידע להתלונן שקוראים לליכודניקים עבריינים כשזה נגדו, וגם להכתיר יו”ר כנסת מזרחי, בזמן שהוא מצייר מזרחי אחר ברשימתו כאימפולסיבי ולא ”ממלכתי” מספיק.

אמסלם לא דיבר אתמול בחלל ריק, הוא מזהה סנטימנט בקרב מצביעי הליכוד, שמעריכים ואוהבים את נתניהו, אבל זוכרים שהם היו בליכוד לפני שהוא היה יו”ר, ויהיו גם אחריו. הם רואים קודם כל את חשיבות התנועה לנגד עינהם. רבים שגדלו בליכוד ונלחמו לרוץ בה באופן דמוקרטי, גילו כי בליכוד הדבר היחיד שעובד הוא התחנפות למנהיג העליון ומשפחתו.

למעשה, זה ההבדל בין אוחנה לבין אמסלם – שניהם מזרחים, אך באחד נתניהו משתמש כדי להלבין את עצמו באמצעות זהותו המינית ומוצאו, והשני מושפל בשל מוצאו.

ההתנהלות של נתניהו, שנראה היה במשא ומתן שזלזל בחברי הליכוד והעדיף להתחנף לשותפות וכעת נותן ליריב לוין להוביל אל עבר חזון לא שלו, הובילה למצב בו יותר ויותר ליכודניקים יוצרים הפרדה בין ה״ביביסטים״ לבין ״הליכודניקים״ – אלו ששמים את הליכוד לפני בנימין נתניהו, אותו הם העריצו בעבר, מעריכים בהווה, ומחכים שהמשפט יגרום לו לפנות את מקומו.

אמסלם לצד יריב לוין ונתניהו. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

אבל לא רק חברי המרכז הוותיקים מדברים ככה היום בליכוד, גם בכירים רבים בוחרים לעשות לנתניהו שוב ושוב ״צרות״ מאחורי הקלעים ואחר כך הולכים לתקשורת ומצהירים נאמנות מוחלטת.

היום, כך נדמה, בתוך הליכוד לא רק שמבקרים את התנהלותו נתניהו, אלא בעיקר מפנטזים על היום שאחרי. כך גם במקרה של יריב לוין שותפו הקרוב של נתניהו, שפוזל לכיסא ראש הממשלה, זאת לאחר שמורשתו בדמות המהפכה המשפטית, תהיה גדולה ומשמעותית מכל מהלך פוליטי שאי פעם עשה נתניהו.

בימים האחרונים, לאחר הצגת הרפורמה של יריב לוין, רבים בליכוד מדברים על כך שהוא הוכר באופן רשמי כ״יורש״ על ידי המשפחה. כך מי כמי שחרט על דגלו את הליכוד כמי שמייצג את הציבור המזרחי, היורש של נתניהו הוא ככל הנראה הדמות הכי לבנה וקרירה במפלגה, רחוקה שנות אור מהכנות, החמימות וסערת הרגשות של אמסלם.