בזמן שאני מדברת עם עדי, היא נמצאת בביקור בארץ עם שלושת הבנים שלה, ובעלה בינתיים חוצה עם היאכטה שלהם את האוקיינוס ואמור להגיע לקריביים בימים הקרובים. כן כן, ככה נראים החיים של משפחת מאלישב, שלפני חמישה חודשים החליטו שהגיע הזמן, ויצאו לגלות עולם.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Follow the 5un (@follow_the_5un)

המשפחה גרה עד לפני חצי שנה בדירה שכורה בחדרה. עדי (39) עבדה בסטרטאפים בתפקידי מוצר ואופרציה, וסרגיי (41) כעצמאי בתחום מערכות מידע גיאוגרפיות. שלושת הבנים גל (8), בר (6) ואור (4), למדו במסגרות חינוכיות.

ואז?

"הבנו שזה או "להיכנע״ ולקנות דירה או לחיות את ה״נורמלי״ שלנו", והנורמלי שלהם- הוא לא בית עם גינה, אלא בית שהולך איתם לכל מקום, באוקיינוס.  "החלטנו שהולכים על זה". הם החליטו על דד ליין של שש שנים קדימה, שיהיה תאריך היציאה שלהם. "מפה לשם, קורונה וסגרים והרבה עבודה מרחוק, הבנו שאין ממש טעם לחכות עוד ויצאנו לדרך, ארבע שנים אחרי ההחלטה".

למה יאכטה, זה חלום חדש או שהיה לכם רקע בעולם הזה?

"סרגיי בוגר תואר ראשון במדעי הים והסביבה במכמורת, ובמהלך הלימודים הוציא רישיון סקיפר. שם התוודענו לראשונה לעולם השייט והבנו שזה לא לעשירים בלבד. במשך שנים היה לנו חבר מועדון בארץ, ובקיץ היינו שוכרים יאכטה לשבוע עם חברים. התאהבנו בשינה על המים, ובחופש לבחור כל יום מחדש לאן ממשיכים ומה רואים"…

אחרי ההחלטה ללכת עם החלום, איך מתחילים להתארגן למעבר כזה?

"קודם כל מכניסים את זה לשיח היומיומי וככה הופכים את זה למשהו מציאותי", עדי משיבה. "אח״כ קונים יאכטה, ומתחילים במיני פרויקטים: בוחרים מה לוקחים אתנו ומה משאירים, מוסרים או מוכרים, מבטלים לימודים בבית הספר ומתכוננים לחינוך ביתי, ודואגים לבטיחות כמו חוג שחייה לילדים, קורס חובשים למבוגרים, רכישה של תרופות וציוד הצלה".

ומה השארתם מאוחר?

"יותר קל להגיד מה לקחנו". אז מה לוקחים לחיים ביאכטה עם שלושה ילדים? "9 ארגזים של כלי בית, משחקים (14 ק״ג לגו), וספרי לימוד, 7 מזוודות בגדלים שונים ו-2 גלשנים". את כל שאר החפצים שלהם הם מסרו, מכרו, והשאירו שלושה ארגזים אצל ההורים.

יצאתם לדרך. איך בוחרים מאיפה להתחיל, ולאן מפליגים?

תחילת המסע נבחרה לפי המיקום בו קנו את היאכטה. "קנינו אותה ליד מארסיי בצרפת, והכיוון היה מערבה לכיוון הקריביים, מכמה סיבות: רצינו להגיע כמה שיותר רחוק כל עוד אנחנו יכולים, והנוכחות של משפחות עם ילדים שגדולה משמעותית בקריביים".

מתכננים את המסלול או זורמים?

"אנחנו מסמנים נקודות עניין,  מעבר לזה מאוד קשה לתכנן זמנים כי מזג האוויר מנהל את הלוז. יש מקומות שפספסנו בגלל מזג האוויר ומצד שני, גילינו מקומות מדהימים בזכותו". בעוד כמה חודשים כשתתחיל עונת ההוריקנים, הם יצטרכו להחליט מה הלאה.

איך נראה יום שגרתי?

באופן לא מפתיע, אין דבר כזה. "אין יום שדומה לקודמו". עדי עונה. היא מסבירה שבהתחלה היא חשבה לציין את הדינמיות הזו כאחד הקשיים במסע הזה. "אני אדם מאוד מתוכנן ולקח לי הרבה זמן להתרגל לחוסר השגרה, אבל זה דווקא אחד הדברים הטובים שקרו לנו".

סרגיי עובד במקביל כעצמאי ועדי שואפת לבנות את עצמה בתחום הנוודות הדיגיטלית, וכשאחד עובד השני נמצא עם הילדים. "השגרה היחידה היא שמתעוררים עם השמש, וכשמחשיך והילדים הולכים לישון, אנחנו יכולים לעבוד כמה שעות בשקט".

כאמור, כל יום נראה אחרת. "לפעמים מפליגים שעות ומתחילים מוקדם בבוקר, לפעמים קופצים למים איך שפותחים את העיניים ואז אוכלים, או שאוכלים ארוחת בוקר, לומדים ואז נכנסים למים. יש ימים שאנחנו יורדים לעיר, לאי או לחוף ומבלים שם ימים שלמים, או לוקחים רכב או רכבת ומטיילים קצת".

מה היתרונות?

"היתרונות הם אינסופיים. הזמן ביחד, הגדילה המשותפת, התקשורת והחוויות שאנחנו עוברים שמשאירות אותנו פעורי פה ומלאי הודיה. אנחנו אנשי ים, ואוהבים את הקרבה לים. אנחנו מטיילים עם הבית שלנו, אז כשצריך מנוחה פשוט לא מתקדמים". בזכות העובדה שהם מייצרים בעצמם חשמל ומים, הם עצמאיים לגמרי, ויכולים לבלות זמן רב מחוץ למרינות.

והאתגרים?

"האתגרים הם הטבע והריחוק הפיזי. אנחנו חשופים לחלוטין וצריכים לתכנן בקפידה איפה נעגון בכל מזג אוויר. גשם מבאס, רוחות מלחיצות וגלים גבוהים- זה לא דבר כיף על הסירה". כשהיו בקורסיקה, אי ליד צרפת, הם עברו סופה מטורפת. "היו רוחות של 230 קמ"ש, והיה מלחיץ מאוד. הרבה סירות מצאו את עצמן על החוף, ולמזלנו אנחנו לא אחת מהן".

גם המרחק מהמשפחה וחברים, לא קל, בעיקר בחגים ואירועים. "אין עזרה חיצונית, ואנחנו מסתמכים רק על עצמינו". עדי עברה תאונה קשה בקורסיקה, עברה ניתוח חירום בכף הרגל והייתה מגובסת במשך שלושה שבועות. "סרגיי תפעל הכל לבד במשך שבועיים, עד שההורים שלו הצטרפו לביקור".

אתגר נוסף הוא האינטרנט, אותו הם צריכים עבור העבודה. "היו תקופות קשות יותר באירופה כשהיה לנו רק ראוטר עם כרטיס סים מקומי, ואז התקנו סטארלינק (אינטרנט לוויני) שפתר את רוב הבעיה. מחכים לראות איך יהיה בקריביים".

נקודת שיא?

"יש כמה רגעים מכוננים.

הראשון היה החיבוק המשפחתי שנייה לפני שפינינו את היאכטה בקורסיקה, כשאחרי הסופה פינו אותנו לחוף עד שמזג האוויר התייצב. זה היה רגע מאוד קיטשי אבל כל כך אמתי – אנחנו זה מה שחשוב. כל השאר זה חומר.

השני היה המעבר במייצר גיברלטר והיציאה מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי. חלום שלא ידעתי שיש לי וזכיתי להגשים. והשלישי, מסיבת דולפינים בדרך מגיברלטר לאיים הקנריים שכללה מאות דולפינים שפשוט הקיפו את היאכטה מסביב ונתנו לנו מופע מרהיב".

על מה הילדים רבים הכי הרבה?

"מי עושה משהו ראשון – לומד ראשון, מתקלח ראשון, משחק בסוויטץ׳ ראשון. הם תמיד מנדבים אחד את השני ונוצר מעגל מנדבים משעשע״

מה עושים כשכל אחד רוצה משהו אחר? זה עוד יותר מאתגר כשאתם בלב הים ואין הרבה אפשרויות

במקרה כזה, השיטה שלהם מעוררת השראה ואפשר ללמוד ממנה הרבה: אף אחד לא קורבן של ההחלטה, גם אם מה שהוא רצה לא קרה. "כל אחד מסביר למה הוא צודק ובסוף עושים החלטה. אפשר גם להחליט לא להסכים אבל צריך להבין שאם עושים החלטה ומשהו לא צפוי קורה, אסור בשום פנים להאשים אחד את השני- כי שנינו לקחנו חלק בהחלט,. גם זה שוויתר".

מה עם חינוך?

"מלמדים מהסירה, בנתיים אנחנו בקצב של בית הספר. יש המון משחקים- לגו, מגנטים, מכוניות ומים בלי סוף, וכמובן גם מסכים".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Follow the 5un (@follow_the_5un)

היה רגע שרציתם לעוף הביתה?

"היו רגעים שזה עבר בראש", היא מודה, "אבל אפילו לא אחד שממש רצינו לחזור לישראל. הגרנד קרו (הסירה שלהם) היא הבית שלנו לכל דבר. הבנים ואני (שכעת בישראל) מחכים בקוצר רוח לחזור הביתה!".

למה אתם הכי מתגעגעים?

"למשפחה. שום דבר לא מחליף חיבוק ומשחק כדורגל עם בני הדודים".

מה התחושות כשיש תקופה מיוחדת בישראל- תחילת שנה, מלחמה חלילה.. איפה זה פוגש אתכם?

"חגים משפחתיים קשים לנו בגלל המרחק, ובימי ההולדת של הילדים אנחנו מנסים לפצות על החוסר בפעילות משותפת, וידאו מכולם…", אבל עדי מודה שלצד הניסיונות לחפות על המרחק, "תמיד קיים חוסר ויש קצת עצב בחוויה".

היא מתייחסת גם למצב בארץ ועל המבט עליו בפרספקטיבה אחרת. "להסתכל על מה שקורה בארץ זו חוויה מוזרה. מהחדשות שאנחנו קוראים, נראה שסף האלימות עלה למימדי טירוף ועם חצוי בפוליטיקה שכבר לא משרתת אף אחד וגם לא קשורה לימין ושמאל, אבל אין לנו גם ממש זכות להביע דעה כי לא היינו בארץ בבחירות".

מה תיקחו אתכם לחיים השגרתיים כשתחזרו הביתה?

"וואו. לקח לנו זמן להתגבר על השגרה וליהנות מהספונטניות. אין לי מושג איפה נהיה עוד חודש, אז בטח שלא לדבר על חזרה לארץ. אבל ניקח אותנו ואת מי שהפכנו להיות בזכות המסע כמשפחה".

ובטח שואלים אתכם מלא- מאיפה הכסף?

"מעולם לא קנינו דירה, והשתמשנו בסכום שהיה מיועד כהון עצמי לדירה עבור רכישת הסירה". הם שואפים לא לגעת בחסכונות אם לא חייבים, ולכן ממשיכים להכניס מהעבודה מרחוק. סרגיי ממשיך לעבוד עם לקוחות מהארץ ועדי עובדת על תיעוד המסע שלהם, ובנייה של סדרת הרצאות ל"מגשים המתחיל". "עברנו למוד של הכנסה בשביל לחיות- כשהמטרה היא למקסם זמן משפחה".

עצה למשפחה שגם רוצה לאזור אומץ ולצאת לטייל?

"שימו תאריך יעד- ותתחילו להכניס את זה לשיח היומיומי. כאילו שזה כבר קורה. השתמשו במגבלות בשביל למצוא איך לחיות את החלומות היום".