סיפורי הגבורה של נשים בחנוכה, הם שרשרת ארוכה במורשת של עם ישראל לאורך כל הדורות ועד היום. נשים שעמדו מול כל צרה באומץ, תעוזה, נחישות ובעיקר – אמונה גדולה. נשים אלה נאבקו לשנות חוקים מגבילים והן משמשות השראה עבור נשים לאורך הדורות, כשהמסר הוא שאפשר לחולל מהפכה אישית, לשנות את פני המציאות וההיסטוריה הלאומית.

כידוע, בחנוכה מלכות יוון גזרה על ישראל גזירות רבות ומשונות. אנטיוכוס, לדוגמא, גזר גזירת שמד ואסר על ברית המילה. היו אלה הנשים, שתוך חירוף נפשן וסכנה, מלו את בניהן.

רובנו מכירים את סיפור הגבורה של חנה ושבעת בניה: חנה, שחזתה בהוצאת שבעת בניה להורג, על מזבח האמונה, למען קידוש השם, ולבסוף, נופלת אל מותה תוך קריאת בת קול מהשמיים "אם הבנים שמחה".

(צילום: מרים אלסטר/ פלאש90)

חנה אחרת

ואני דווקא רוצה לספר סיפור פחות מוכר, על חנה אחרת, גם הוא מספרי החשמונאים: אחת מהגזירות הנוראיות שפגעה וחיללה, קודם כל, את כבוד הנשים, הייתה הגזירה הקשה והנוראית: כל אישה בערב חופתה, הראשון שישכב איתה יהיה ההגמון ולא בעלה. גזירה שיש בה אונס, התעללות והשפלה. הגזירה גרמה לכך שאבות נמנעו מלארס את בנותיהן והן הזקינו כרווקות בודדות  בלי למשש עצמן, כרעיות וכאימהות.

ככה זה היה במשך שלוש שנים ושמונה חודשים עד שהגיע זמן נישואיה של חנה, בת מתתיהו הכהן הגדול ואחותם של חמשת החשמונאים המהוללים. בסעודת החתונה, מעט לפני שרצו להוליכה אצל אותו הגמון "למבחן הלילה הראשון", היא מחליטה באומץ רב, תוך חירוף נפשה, לעשות מעשה אמיץ במיוחד: היא פורעת את שיערה, קורעת את שמלת הכלה המפוארת ונשארת ערומה לעיניהם ההמומות של הקהל המכובד.

אביה ואחיה של חנה, ביניהם יהודה כעסו וחשו בושה גדולה. הם  מכריזים קבל עם ועדה כי יוציאו אותה להורג לשריפה. ברגע זה חנה  מתייצבת בגבורה וזועקת: "איך אתם מעיזים לשפוט  אותי  על זה שעמדתי לפני צדיקים ערומה, בלא שום עבירה, ללא עוול וחטא, אבל לא אכפת לכם למסור אותי לגוי רשע להתעלל בי?".

בעצם, במילים פשוטות היא אומרת "אתם גיבורים על חלשה", ומוסיפה "שימו ביטחונכם בה' והוא יעזור לכם!". יהודה, שזעקת אחותו מתוך כאב נורא נגעה לליבו, מבין שהוא טעה. יחד עם שאר האחים הם מחליטים לא להיכנע למלך האכזר, לאסוף את הצבא הקטן והאמיץ לצאת למלחמה. רק מה? הם מעטים מול רבים ולכן רק בתחבולה אפשר לנצח במלחמה.

מיד הלבישו את אחותם בלבוש מלכות, עשו חופה והובילוה בתהלוכה מפוארת בשירה ובריקודים עד ביתו של ההגמון. ההגמון ששומע את הדברים אומר בהתלהבות לשריו ועבדיו "תראו אותם, את גדולי ישראל מזרע אהרן הכהן, כמה הם שמחים לעשות רצוני מכבדים אותי ולכן ראויים לכבוד גדול".

בציפייה גדולה לכלה הוא פוקד על שריו לצאת החוצה מהחדר, אלא שלחדר, מלבד הכלה, נכנסים  יהודה והצבא שעימו. הם במהירות, ובתושייה רבה,  כורתים את  ראשו של ההגמון בוזזים את  כל רכושו ושבים בחזרה למחנה ישראל. וכך, בזכות אישה מתחיל המרד שמוביל לניצחון הגדול של המכבים.

אחת מהמצוות הבולטות בחג החנוכה היא הדלקת נרות במשך שמונה ימים לזכר נס פך השמן שהספיק במקום ליום אחד לשמונה ימים. במצווה הזו מחויבות גם הנשים.  מדוע, למעשה? הגמרא מסבירה כי "נשים חייבות בנר חנוכה כי אף הם היו באותו הנס"  ורש"י מוסיף, "נשים לא רק היו באותו נס, אלא אף הם עשו את אותו הנס".

הכותבת היא אהובה יצחק עמרם, יועצת ראש העיר אשדוד לקידום מעמד האישה