לפני חג פסח חשף ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי באתר סרוגים, את ההוראה שהוריד הרב צבי ישראל טאו לתלמידיו לסרב לקבל כספים מהבית היהודי. בשבוע האחרון פורסמו הדברים מחדש בערוץ 7, והביאו גורמים בציונות הדתית, רובם מהמחנה המתנגד לרב טאו, לתהות על החלטתו, כשהם מוסיפים עקיצות שונות על הרב שאינן מכבדות את כותביהם.

אז בשורות הבאות אנסה להציג כאן טיעון אחד שכנראה עומד מאחורי הצעדים של הרב טאו. רק אקדים ואומר כי הדברים אינם נכתבים על דעתו של הרב טאו, ראיתי אותו מספר בודד של פעמים ומעולם לא שוחחתי איתו או שמעתי ממנו שיעור.

אז למה לנתק מגע מהבית היהודי?

דרכו של הרב טאו, לפחות בעשרים השנים האחרונות אם לא יותר, היא עצמאות וחוסר הסכמה להכתבה של תכנים הנלמדים בבית המדרש. כל רצון של גורם חיצוני לקבוע את סדרי הלימוד בישיבה בה הוא "קאזוס בלי" מבחינתו. הכנסת תכנים אקדמיים לתוך הישיבה מבחינתו הייתה 'יהרג ואל יעבור' ולכן כש'במרכז הרב' שקלו להכניס לימודי מכון הוראה לתוך הישיבה הוא פרש מהישיבה עם תלמידיו והקים את הר המור.

מי שייבחן את המוסדות אותם הקימו תלמידיו של הרב טאו ייראה שיש להם מכנה משותף של חוסר מסגרת מחייבת מבחינת תאריכי גיוס. מדובר בדרך כלל בישיבות גבוהות או במכינות – עצמונה ועלי – שגם בהן ישנה אפשרות להמשך לימודים במסגרת תורתו אומנותו שאינה מחייבת גיוס בתוך שנתיים (החריגה היא ישיבת ההסדר במצפה רמון). והבסיס גם כאן הוא דומה: התנגדות לכפיית מסלול שיכפה גיוס על התלמידים. אמנם קרוב ל-100% מתלמידי "ישיבות הקו" מתגייסים, חלקם במסגרת הסדר או הסדר מרכז חלקם לשלוש שנים, אבל בזמן שלהם (שנה ד', ה' ואפילו ח') ולא לפי מה שאומרים להם גורמים מחוץ לישיבה.

גם מסלול ההסדר וגם מכוני ההוראה, מביאים איתם תוספת תקציבית נאה מאוד לישיבה, מסלול ההסדר מתוקצב ממשרד הבטחון, ומכוני ההוראה הם מכרה זהב לא קטן, בייחוד לישיבות המחזיקות אברכים. המל"ג משלם את שכר הרבנים המלמדים את לימודי הקודש (מה שנחשב לתלמידים כחלק מנקודות הזכות עבור התואר).

בגלל ה'בדלנות' הזו ישיבת הר המור נמצאת מאז ומעולם בקשיים כלכליים, עשרות ומאות האברכים מקבלים מלגה זעומה, אך הם ממשיכים להתייצב בבית המדרש, חלקם בוגרי הסדר חלקם בוגרי מכינות ושירות צבאי מלא, חלקם קצינים בקבע שבאו לשנת לימודים או כאלו שהשתחררו אחרי שירות ארוך, כולם באים ללמוד את התורה מבית המדרש הספציפי שלא מוכן להתגמש.

עצמאות כלכלית – עצמאות מחשבתית

הרב טאו הוא מתנגד חריף לבית היהודי מסיבות שונות (ראוי להרחיב עליהן במאמר נפרד), אלא שעם 12 מנדטים ושליטה בועדת הכספים, לבית היהודי יש כמה עשרות מיליונים שהם יכולים לחלק למי שהם רוצים. את הקיצוץ בישיבות שגזר "האח לשעבר" לפיד, מילאו בבית היהודי בכל מיני פתרונות יצירתיים של תפירת קריטריונים, שינוי סעיפים והעברות כספים. ח"כ סלומינסקי הוא מומחה בדבר והצליח לתת אפילו יותר כספים מאשר בשנה רגילה. אבל מה יהיה בשנה הבאה? כל המשחק יתחיל מחדש.

וכאן בעצם קבור הכלב. ראש ישיבה שמחזיק מאה בחורים, ונמצא בקשיים כלכליים, חייב את תמיכת הבית היהודי כדי שהישיבה שלו תמשיך לשרוד. הוא חייב לעלות לירושלים לשבת אצל בנט, וורצמן או סלומינסקי ולשנורר מהם כמה מאות אלפי שקלים. איך יוכל אותו ראש ישיבה שתלוי בצינור החמצן הכלכלי הזה, לצאת חוצץ נגד החלטות של המפלגה בכל הקשור לחוק הגיור, לרישום הנישואין או לסוגיות מדיניות?!

ליחסי התלות בין הישיבות לפוליטיקאים מתנגד הרב טאו. מבחינתו תקציבי הישיבות צריכים לעבור בבסיס התקציב – כחלק ממה שמגיע לכולם, ולא כתוספות וכפרוטקציות של מפלגה כזו או אחרת מתחת לשולחן. הפוליטיקאים מצד שני, מאוד מעוניינים במצב הזה, בו הם שולטים כלכלית על הישיבות, והרבנים חייבים את תמיכתם. זה מה שמקנה להם שקט תעשייתי לדברים אחרים. גוש קטיף והסכמי אוסלו נמכרו ככה לחרדים שהגיבו בשתיקה תומכת.

הרב טאו מעוניין להיות בלתי תלוי גם מבחינה כספית כשהוא מלמד בישיבה, מה שיאפשר לו לבקר את הגורמים שלדעתו פועלים לא נכון. כל עוד הוא יהיה תלוי ב"כספים ייחודיים" או תמיכה כספית של מפלגה כזו או אחרת הוא יהיה מחויב לה ולא יוכל לומר את דעתו. האברכים של הר המור יקבלו מלגות קטנות יותר, בקמפוס הישיבה לא תהיה ברכת דגים, אבל רבניה ואברכיה יוכלו להגיד את כל מה שהם רוצים, בלי לפחד מהתגובות.