או טו טו חנוכה, וכידוע השאלה הגדולה של החג השתא (2022 למניינם) היא לא שאלת האיפה נטייל ומי יעשה את הלביבות הכי טובות, גם לא מתי נלך לסבא-סבתא או לדודים, ואפילו לא כמה עולה מלון באילת, אלא מה יקרה מחר בשעה חמש בערב. זמן הדלקת נרות. ולמי שלא הצליח לעקוב, זמן משחק הגמר של המונדיאל.
לא נכנסת לשאלת תרבות משחקי הספורט (למרות שזאת אחת השאלות המעניינות ביותר בהקשר של תרבות יוון), וגם לא לעולם הערכים שמסתתר מאחורי ההפקה של המשחקים הללו, אלא רק לשאלת התזמון ובפרט לשאלה כאשר אנו נמצאים בעולם בו יש רגעים של התנגשות בין קודש לחול – מה יכריע? האם פך אחד קטן של שמן. טהור. חתום בחותמו של כהן גדול שאורו הולך ומאיר מאז ועד היום, או שתרבות שלמה של גוף וחומר.
חנוכה הוא חג שלם שסובב סביב הפך הקטן הזה. נכון, חנוכה נחגג שמונה ימים על אף שהנס היה שבעה בלבד (שהרי הפך הספיק ליום אחד) ואחת הסיבות לכך היא השילוב בין נס הניצחון במלחמה לנס פך השמן (ראו באהלי תורה למו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א) אבל "פוק חזי מאי עמא דבר" ולכל הילדים המתוקים שמגיעים נרגשים עם החנוכיות מהגן ברור שהפך הקטן הוא הסיבה לשמונת ימי החג, "כד קטן, שמונה ימים שמנו נתן".
והפך הזה בא ומלמד אותנו שיש טהרה בעולם. לא משנה כמה שינסו לפגוע, לטמא, לגעת בכל חלקה טובה, יש יסוד של טהרה במציאות שלא ניתן לפגוע בו. והגרעין הזה מאיר לנו כבר 2200 שנה את הימים החשוכים והאפלים ביותר של החורף, ומכוחם את השנה כולה. הרגעים הללו של הדלקת נרות, מכוונים היטב כנגד אותו הפך הקטן. כנגד אותה נקודה יסודית במציאות שנשארת בטהרתה וממנה מתפשט האור לעולם כולו.
המאבק הגדול של חנוכה קשור בשאלה האם יכולה להיות טהרה בעולם. זאת הייתה אולי נקודת המחלוקת המרכזית ביותר אל מול תרבות יוון. לדידם של היוונים, אין ולא יכולה להיות מציאות של טהרה, הגוף הוא במרכז עם כל חושניותו וכוחותיו והרוח מנותקת מהחומר. לעומת זאת יסוד הטהרה בעם ישראל אומר שהגוף עצמו בטהרתו הופך להיות משכן לנשמה. והנשמה תמיד נשארת בטהרתה.
המונדיאל הוא לא רע. יש אנשים שעבורם הוא אפילו טוב. אבל בואו לא נבלבל בין הקודש לחול בין הטמא לטהור.
חנוכה הוא "חג בלי חג". מצד אחד החג הארוך ביותר בשנה – שמונה ימים מלאים בהם אומרים הלל שלם, אך מצד שני אין בו גדר של יום טוב ואפילו דיני 'דבר האבד' לא חלים בו. יתירה מכך, בשונה מפורים שגם הוא תקנת חכמים אך הוא חג מרוכז ותמציתי בו אנו נעים ממצווה למצווה, חנוכה מאפשר לנו מרחב של שמונה ימים למלא אותם תוכן כטוב וכנכון בעינינו. אבל הנקודה התמציתית של חנוכה היא ללא ספק הרגעים הקדושים של הדלקת נרות. והרגעים הללו, המכוונים כנגד אותו גרעין תמציתי, יסודי, טהור של המציאות, צריכים להישאר בטהרתם.
נכון. הדלקת הנרות נמשכת דקות ספורות. שלוש ברכות (נר ראשון!), הדלקת נר ושמש, שירת 'הנרות הללו' ולמיטיבי לכת כל הבתים של 'מעוז צור' ואפשר להמשיך הלאה. אך אם אנו שואפים להתפשטות אותו אור עליון של נרות, שמכוון כנגד האור הגנוז, שמגיע ביסודו מפך השמן האחד, החתום בחותמו של כהן גדול על חיינו כולנו ועל המציאות כולה, בואו ניתן לזמן הקדוש והיקר הזה את המקום הראוי לו (ואת המונדיאל, למי שרוצה, נשלים אח"כ).
ממילא צא ולמד, לא מונדיאל איש וביתו, כפי שביקש מי שביקש לכנות את ליל מחר, אלא בואו נשאר כפי שהורו לנו חכמים אבל במשמעות כפולה ומכופלת, 'נר (אחד, קטן) איש וביתו'.
חנוכה שמח.
=======
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא ראש מדרשת אביב, רבנית אולפנת אמית להב"ה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
