אם מינויי השרים – כפי שמסתמן – נראים הגיוניים בעיניכם, אשמח שתתנו גם לי ממה שאתם לוקחים.

נתחיל, איך לא, באיתמר בן גביר, מי שצה"ל מנע ממנו להתגייס ולא אפשר לו להיות אפילו חייל פשוט, הופך לשר לבטחון לאומי, האחראי לביטחון של כולנו. כן, אחראי גם ללובשי המדים של מג"ב. אבסורד? ברור. אבל זו רק ההתחלה.

יואב גלנט שהודח מתפקיד הרמטכ"ל עוד בטרם ענד את הדרגות, הופך לשר הביטחון. והוא עוד נחשב לדמות המתונה והמאזנת בממשלה הזו. כי ככה זה. הכל יחסי.

והנה הגענו לאבי מעוז – קשה למצוא דמות שנויה במחלוקת יותר ממנו. והנה, הוא הופך להיות אחראי לחינוך ילדינו. לא רק לחינוך החרד"לי, אלא לכלל תלמידי ישראל. שמעתי אותו שר בכנסת "באנו חושך לגרש". האמת שהנוכחות שלו בכנסת ובעיקר בממשלה, מוציאה לי את החשק לשיר.

השר המיועד לביטחון לאומי איתמר בן גביר (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

אמיר אוחנה מתמנה לשר חוץ רק בגלל היותו הומוסקסואל מוצהר. הוא עלה התאנה של ביבי שמדובר באעלק ממשלה ליברלית. ספק אם ידידיו החוצניקים של ביבי היו נרגעים לו היו מכירים את עמדותיו ופעולותיו של אמיר אוחנה כפי שהתבטאו בממשלת נתניהו הקודמת. אבל היי, אם הוא נמשך לגברים אז הוא בטח ליברל גדול. אז זהו, שלא.

ונעבור לשר הפנים המיועד: אריה דרעי שכבר ריצה עונש מאסר אחד על עבירת שוחד חמורה (שביצע כשהיה שר פנים), חוזר למקום הפשע. בית המשפט ויתר לו על עבירות המס, כי הבטיח לפרוש מהכנסת. הוא אכן פרש, אבל לא הבטיח לקיים. כלומר, לא הבטיח שלא יחזור אליה תוך חודשים ספורים. אז היום מקדמים חוק פרסונלי שיטהר את השרץ. כן, בישראל 2022 שר שכבר הורשע פעמיים מתמנה שוב לאותו התפקיד.

ומעל כולם, ראש הממשלה. כן, זה שעומד למשפט על מספר סעיפים, בהם גם שוחד. הוא זה שמנסה להרגיע את כולנו שאין לנו מה לחשוש מהשרים החדשים, כי הרי הוא ידוע כמי שמחזיק שתי ידיים על ההגה. אז עכשיו אנחנו אמורים להיות רגועים.

חשוב להבין, זו לא עוד ממשלת ימין שהשמאל זע באי נוחות ממנה. בכל ממשלות ישראל לדורותיהן היה גורם מאזן. בכל ממשלות השמאל היו נציגים דתיים / חרדים. בכל ממשלות הימין היו נציגי מרכז / שמאל מתון. זו הפעם הראשונה ל"ממשלת ימין על מלא".

אמיר אוחנה. ליברל? (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כדי להבין את המשמעות, אני מזמינה את הקוראים הימנים לנסות לדמיין את המקבילה ההפוכה: דמיינו שקמה ממשלת שמאל המורכבת רק מרע"ם, מרץ ומפלגת העבודה. ללא שום נציגי מרכז וימין. האם הייתם מרגישים שנשאר לכם איזשהו מקום במדינה הזו?! אבל זה הרי לא קרה מעולם. וטוב שכך. בממשלה הקודמת היו נציגים רבים מהמרכז ואף מהימין. ראש הממשלה היה מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר. גם אם חלקתם עליהם וכעסתם, ידעתם בסתר לבכם שעמדותיהם לא רחוקות כל כך מעמדותיכם.

כשאני רואה מי הפרסונות שהולכים להוביל את הממשלה במדינה האהובה שלנו, הלב כבד. כבד מאוד. לא נשאר לי אלא להתפלל שה' ישמור אותנו ממי שחושבים שהם שליחיו בעולם.

הכותבת היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנא בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.