שירה של רחל שפירא שהולחן על ידי נחום היימן, זכה לפרשנויות רבות. מי הם אנשי הגשם? ומי מושא השיר? שפירא לא נתנה תשובה לכל השאלות, ונראה כי הפתרון לתעלומה לא יגיע ממנה. בראיון לרשת ב' אמרה: "מתי אספר את זה? כשייגמר הסכסוך הישראלי פלסטיני".

לפני מספר חודשים, פורסמה כאן הפרשנות של דליה אודהליה רוס לשיר. כעת, מתפרסמת זווית חדשה, של יוחאי אורלן, על המורכבות בקשר העמוק בין הורים לילדיהם.

לקראת עונת הגשמים הבאים עלינו לטובה, טבעי לעסוק באחד השירים החידתיים ביותר בזמר העברי – בשיר מתוארים אנשי הגשם כדמויות מיטיבות שאינן זוכות להערכה הראויה להן מידי גיבורת השיר, ורבים ניסו לפצח מי הם אותם אנשים מסתוריים.

במאמרה מלפני כחצי שנה הציעה דליה אודהליה רוס פירוש מרענן. טענתה הייתה שאנשי הגשם הם החקלאים העובדים בשעות הלילה בענף ההשקיה. מבחינה ספרותית הרווח העיקרי של רוס הוא פירוש הביטוי "אנשי הגשם" באופן קולע ומדויק. זו הצלחה גדולה.

עם זאת, ברצוני לטעון לטובת פירוש אחר לשיר, קצת מורכב ואפל.

בזמנו ערכתי מחקר מקיף על השיר, ובו עמדתי על כך כי מי שקורא את השיר בדקדוק מבחין שקיימת אמביוולנטיות מסוימת בקשר לאנשים שמייחסים להם תכונות נהדרות. הם אינם סתם גומלי חסדים בסתר, השיר מכיל כמה ביטויים מוזרים לגביהם, שרומזים כי מדובר בדמויות הלוקות באובססיה מסוימת. נמנה אחדים:

  • "לו רק יכלו היו נותנים את חייהם לשמור אותך מעוני או מחלה": זה נחמד, אבל את הדבר העיקרי שהגיבורה מעוניינת בו – אהבה וחברה – את זה גיבורי השיר אינם מתכוונים לתת לה. זה נשמע שהם מעוניינים שהגיבורה תהיה במצוקה חברתית, כי אז היא תיזכר בהם.
  • "אנשי הגשם מחכים לך בפינה": זה נשמע כאילו הם טומנים לגיבורה מארב.
  • "כשאוהבייך ישכחו… אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם": זה המשפט המוזר ביותר בשיר. נשמע חולני. למיטה?!
  • "לחממך בפירורי אהבתם": האהבה שלהם היא רק פירורים, לפחות בעיני הגיבורה.

קיצורם של דברים, מי שקורא את השיר וחושב שיש לו הפי אנד, לדעתי טועה. אנשי הגשם אומנם רוצים בטובת הגיבורה, אבל בטובה כפי שהם מבינים אותה. הם כופים עליה את אותה טובה. השיר מביע הערכה רבה לאותם אנשי גשם, אבל גם יש בו גם ביקורת סמויה כלפיהם.

לדעתי, ולדעת רבים אחרים, אנשי הגשם הם ההורים. הוריה של נערה מתבגרת, והתמונה שהשיר מצייר חדה עד כאב ומוכרת כמעט לכל הורה וילד. גיבורה – הנערה – מוצאת את חייה עם חבריה ומשתדלת להתרחק ככל האפשר מן ההורים הדואגים לה כל כך.

ההורים מצידם, אינם מפסיקים לאהוב את ילדתם, לחמול עליה ולעזור לה. השיר גם מציין שבסופו של דבר, עוצמתה של האהבה ההורית גדולה, וסופה להישאר כשכל האהבות האחרות הרוח תישאן.

ועם זאת, הנערה מרגישה עד סוף השיר ממש שהוריה אינם מקבלים אותה כפי שהיא, ומנסים לעצב אותה כרצונם. הם שמחים בסתר ליבם שיחסי החברה של ביתם נהרסים. הם מחכים לזה ואולי גם פועלים קצת כדי שזה יקרה. ובסוף – בסוף הם לוקחים אותה למיטתם כאילו הייתה ילדה קטנה. הם מתייחסים אליה לנצח כאילו היא בת ארבע.

מה הפלא שהגיבורה מרגישה, גם אחרי הכול, שאהבת ההורים שלה לה היא פירורים בלבד?

האנשים המסתוריים, איפוא, אינם דמויות מופת נשגבות. הן אנושיות, והשיר מספר על המורכבות שבקשר העמוק בין הורים לילדיהם.

==

יוחאי אורלן הוא מורה לעברית ומנהל אתר מילימילים לשפה, כתיבה וספרות