הרב מדן: לחוק הגיור של שטרן יש יתרון משמעותי

הטור יתפרסם בעיתון 'בשבע'

הסוגיה גדולה והיריעה צרה. לכן כתיבתי תלקה בתמציתיות ובחסר. שתי הנחות יסוד עומדות בבסיס המאמר:

א. גיור אין משמעו רק הצטרפות לישראליות אלא גם ליהדות. הזהות היהודית הבסיסית כוללת בתוכה גם את הברית שהקב"ה כרת עם ישראל על התורה והמצוות. לא אדון כאן בשאלה כמה ומהן המצוות שאדם צריך לקיים כדי שייחשב כעונה על משמעות מינימלית של זהות יהודית על פי ההגדרה הנזכרת.

ב. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בשום פנים מצב שבו גדל כאן דור שני כה גדול של בעלי זהות ישראלית גמורה שהם נוכרים על פי ההלכה, ושמוטיבציית הגיור שלהם כה נמוכה משום שבמדינה ובחברה הם ישראלים לכל דבר. סכנת ההתבוללות הפנימית גדולה מכדי לתאר, והאיסור לחיות עם אישה נוכרייה על פי ההלכה הוא מן הכבדים ביותר. נוצר קרע בלתי אפשרי בין הזהות הישראלית לבין הזהות היהודית, ומשמעו לגבי ישראל כמדינה יהודית הוא אסון שאסור לנו להתעלם ממנו. האחריות לכך היא בראש ובראשונה עלינו, על הציבור הציוני התורני ועל רבניו, ובל יהין איש להטיל אותה על מישהו אחר!

 חלון ההזדמנויות לגיור – נסגר

לאחרונה חוויתי על בשרי בית דין רשמי לגיור, ושבחי האמת שיש לי על תפקודו הם גדולים, ותקצר היריעה מלפרטם. היעילות, החריצות, סבר הפנים האדיב והנכונות לעזור היו במיטבם. למרות זאת, אני משוכנע שבידינו להביא להגדלה משמעותית של מספר החפצים בגיור אמת.

אבאר: אינני מאשים איש, ודאי שלא רב או דיין. אך הזמן שלקח לנו להפנים את דחיפות בעיית ההתבוללות הפנימית ואת אחריותנו על פתרונה היה רב מדי. כשהחל תהליך קליטת עולי רוסיה וחבר המדינות הרבים, המועמדים לגיור התדפקו על דלתות בית הדין ונענו פעמים רבות בפנים קודרות, בדחיות של לך ושוב ואף בסירוב. הכוונות היו טובות. עיקרן היה ליישר קו עם הציבור החרדי ורבניו, ציבור שלא נטל על עצמו שום אחריות בדברים שאינם נוגעים אליו ישירות אלא לכלל ישראל.

חלון ההזדמנויות מול הגרים המתדפקים על דלתותינו נסגר. העולים למדו שכדי להשתלב בחברה הם יכולים להיות ישראלים, ואינם חייבים להיות יהודים. בתי הדין החלו להצטייר כמתנשאים, כמאיימים, כביורוקרטיים וכאלה ששומר נפשו ירחק מהם. אנחנו קלטנו את הטעות, אך מאוחר מדי. היום אנחנו מצפים למתגיירים ומאירים להם פנים, אך הם נרתעים מלבוא. סירובם נובע מסיבות שונות, אולם סיבה מרכזית אחת היא שאיננו מסוגלים למחוק את הפרצוף הישן – הפרצוף העוין והמתנשא שבית הדין הצטייר בו. ההרכבים היום הם טובים ומאירי פנים והשירות הוא מן היעילים ביותר במערכת הממשלתית. אך כל זה אינו מצליח למחוק את מטען העבר, שהתקבע עמוק בחברה.

אפשר שהארת הפנים של היום הייתה מצליחה להקל את תחושת הרתיעה של רבים מן הגרים הפוטנציאליים, אך די במקרה אחד מתוך שלושים שנעדרת בו הארת הפנים המתבקשת. מקרה זה מתפרסם בעיתונות וידוע לציבור יותר מכל שלושים המקרים האחרים שהייתה בהם הארת פנים למתגייר (כמו למשל פרשת הגיורת שלמדה משחק ונדחתה). אנשים שוב נרתעים מן היהדות ומסתפקים בהיותם ישראלים.

שינוי החוק העומד על סדר היום הוא הזדמנות להביא מתגיירים רבים יותר אל בתי הדין, להטות בכך את הכף מן הזהות הישראלית אל הזהות היהודית ולחבר ביניהן על הצד הטוב. החוק המוצע על ידי סגן השר הרב אלי בן דהן הוא טוב ובעל יתרונות, אך לחוק של האלוף (מיל') שטרן יש עליו יתרון משמעותי, שכדאי להקשיב לו.

נקודת המחלוקת העיקרית לטעמי בין החוקים היא שחוק בן דהן נוטה יותר לריכוז סמכות בתי הדין לגיור בידי הרב הראשי ובידי ראש מערך הגיור, ואילו חוק שטרן נוטה לביזור הסמכויות, הפרטתן וחלוקתן בידי רבני הערים, שהם רבנים שונים ובעלי גישות שונות למתגייר, אך כולם פועלים על פי ההלכה הנהוגה. מבחינת התודעה הציבורית – הפרטה קשורה במאור פנים ובהליכה לקראת הלקוח, בטלפונים סלולריים, בקופות חולים, ועוד. בדרך כלל היא עשתה למשק ולאזרח הקטן רק טוב. האזרח למד להאמין בה. תחושה של הפרטת הגיור עשויה להשיב את הביטחון למתגייר, שהוא בא למקום שדורש רק את טובתו. הוא יוכל ללכת למקום שהוא יבחר, למקום ששמע עליו טובות מחברו שכבר התגייר. הכול יהיה מוקפד על פי ההלכה. אך לסגנון יש כאן תפקיד מכריע!

אדגיש שוב: רוב בתי הדין היום עושים עבודה הראויה לכל שבח. אך הם אינם מצליחים לסחוף אחריהם את קהל המתגיירים מן הישראליות אל היהדות. כאן ניתנת הזדמנות, שספק אם תהיה הזדמנות שנייה אחריה.

היתרון הגדול בהצעת הרב בן דהן בשאיפה ליתר ריכוזיות ופיקוח של הרב הראשי ושל ראש מערך הגיור, הוא הציות לרבנות הראשית. הרבנות הראשית היא גשר ראוי בין הציונות הדתית לבין החרדיות, וכך רב הסיכוי שהגיורים יוכרו על ידי רבנים רבים יותר ועל ידי חוגים רחבים יותר. זהו יתרון חשוב מאוד, כדאי להקשיב לו ואין לזלזל בו.

שני יתרונות חשובים עומדים כאן זה מול זה. סגנון דבריי אינו יכול להסתיר את דעתי האישית ואת חרדתי הגדולה מן הקרע הגדל והולך בין הישראליות ליהדות, ואת הסיכוי שאני נותן לחוק שטרן להתגבר עליו. אך גם היתרון השני חשוב, וזה פשר מחלוקת הרבנים כפי שאני הקטן מבין אותה.