אתמול(ד') התראיינה מרים פרץ לרדיו "קול בר אילן" והתייחסה לתחושות שאחזו בה בעת שהודיעו לה על כך שתדליק משואה ביום העצמאות הקרוב : "ההודעה תפסה אותי ארבע שעות לפני אירוסי בני, אליסף, אמרתי לקב"ה שאתה נותן אתה נותן בגדול. אני בשיא השמחה על אירוסי בני ומתקשרת השרה לימור לבנת ומודיעה לי, הייתי אחוזת התרגשות ורעדה, אני מוצאת את עצמי שרה כי הרבית טובות אלי, זוהי שמחה גדולה ובכי גדול.

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2014/03/תכנית-6.mp3]]]

היא הוסיפה כי: "הצער והשמחה דרים ביחד במשפחות השכולות,יש פעמים שהצער עולה, למשל שקיבלתי את ההודעה הזאת התחושה היא שרציתי לחלוק עם בעלי אליעזר שנפטר משברון לב, לחלוק עם אוריאל ואלירז והם לא איתי, אז עמדתי ליד תמונתם ואמרתי להם: שלי היא?! , שלכם הוא! הרי אם בניי לא היו נופלים הייתי ממשיכה בחיי הרגילים, בניהול בית ספר, אבל הקב"ה חשב אחרת ונגזרה הגזרה והמציאות השתנה ובניי נפלו על הארץ הטובה והיקרה הזאת ועכשיו מתוך המציאות הזאת נבטו חיים.

מרים גם התייחסה למצב הנוער בארץ ואמרה: "אני מרצה בפניי בני נוער וחיילים לא על מוות רק על חיים, אנשים צריכים לשמוע על החיים, לקבל עוצמות. אני אומרת לבני נוער- "לי אין ארץ אחרת". על מכתב הסרבנים אמרה : אני רואה נוער נפלא, אנחנו נוטים להיתפס לדברים קיצוניים , כמה נערים נלחמים להיות לוחמים בגולני, את זה אנחנו לא מעלים על נס, כמה מכתבים ציוניים אני מקבלת.

כאשר נשאלה מאיפה היא שואבת את הכוחות להמשיך למרות השכול, אמרה: "אני יודעת בדיוק למה אוריאל ואלירז נפלו – כדי שבני נוער יכלו להסתובב בקניונים, כדי שיהיה שקט, "אני אדם מאמין" אמרה, ואני יודעת שהחיים והמוות לא בידיים שלי, זה רק בידיים של הקב"ה, שאוראל ואלירז היו בידיי עשיתי הכול כדי שיהיה להם טוב".

"אם לבן שלי אלירז היה דקה לחיות אתם יודעים מה הוא היה עושה" שאלה, "הוא היה שומע את ביתו גילי בן עמי קוראת לו "אבא".

מרים גם התייחסה לאחוזי הגיוס הגבוהים מהציונות הדתית ואמרה: "אין קשר בין אחוזי גיוס הדתיים לבין גיוס חילוניים , יש כאלה כמו בניי, שבית המדרש הוא מקור מחצבתם , אני מכירה אנשים שהם לא דתיים והם מניחים על הטנק ומדביקים שם את שירת התקווה, כי כל כדור כל טיל אנחנו רואים את ירושלים , אל לנו לחשוב שכל כוחם של אנשים בא ממקור אחד".

בסוף דבריה אמרה: "בואו נבחר לראות את הטוב, אני בוחרת בכל מציאות לראות את הטוב שבה. המשואה הזאת היא לא שלי, היא של כל ההורים השכולים אלו שבחרו מתוף השכול לבחור בחיים.