מאמרי משבוע שעבר עורר סערה ובצדק. בהחלט היו כתובים שם דברי כפירה כמו "אני לא מקבל את מצות אהבת הגר", אבל ברור לכל מי שקרא באמת, שלא הייתה התחלה של כוונה כזו חלילה וחס.

אפשר לחלק את התגובות לשלשה. אלו שקראו את הכותרת בלבד וזו הספיקה להם לקבוע שהכותב כופר בתורה. אלו שקראו והבינו אבל התקוממו על הרעיון ה'קיצוני' שמי שלא מאמין בתורה לא יכול לתבוע אותה מאחרים. והאחרונים, שהפתיעו – חרדים וחרד"לים שדווקא הם הבינו שאין כאן כפירה למרות המילים הקשות.

מפגיני שמאל בדרום תל אביב, אמש (Tomer Neuberg/Flash90)

ובכן – מי שכופר בתיבה אחת מן התורה הרי הוא כופר (רמב"ם הלכות תשובה ג',י"ז) ובודאי שאני מקבל את התורה כולה ללא שאלה ופקפוק.

אז על מה הויכוח? לא אכנס כעת לשאלת היחס לפליטים ולמהגרי העבודה שממלאים את דרום תל אביב. כבר נכתבו על כך מאמרים רבים ואין לי משהו עקרוני לחדש.

ההתקוממות שלי מול מי שהניף שלט של "ואהבת את הגר" מול תושבי דרום תל אביב מתחלקת לשלשה חלקים:

1. המחנה שרואה בתורה מסמך שאינו מחייב ולכל היותר מעין השראה לחיים, לא יכול לנופף בציטוט של חלקים שנוחים לאג'נדה שלו. זכותו להחזיק אג'נדה, כולל לטעון שאין הבדל בין ישראל לעמים וככל שנעלה ארצה יותר 'לא יהודים' כך נהיה נורמליים יותר. אז שהטענה הזו תעמוד מול הציבור ועליה יהיה ניטש הוויכוח. דומני שאי אפשר שלא לראות שהפוליטיקה מלמדת בדיוק את זה – מועמד השמאל מר יאיר לפיד מוכיח בכל תנועה, מעשה ודיבור שהוא פונה למדינת כל אזרחיה.

זו לא מתמטיקה מסובכת ומי שיסכים להתבונן במאורעות יגיע למסקנה הזו בעצמו. הרעיון להשתמש בפסוק, הוא לטשטש ולהחליש את עמדתם של אלו המבינים את כאבם של תושבי דרום תל אביב, שעל כתפיהם הונח המשא המוסרי הכבד הזה. אלו המוני אנשים דתיים ומסורתיים הרואים בתורה מקור מחייב וגם אם אינם מקיימים הכל, הם מכבדים אותה כדבר קדוש.

לכן – טענתי שזו העמדת פנים צבועה שאין לקחת אותה בחשבון וכפי שהצגתי באופן חריף – אם אתם לוקחים את התורה כמקור השראה ולכן כופרים בפסוק "את ה' אלוקיך תירא", אני "כופר", (לא באמת אלא לצורך הדיון!) בפסוק "שלכם", (לא באמת אלא לטובת הדיון!). כי מדוע שאוהב את הגר אלמלא שדבר ה' מחייב אותי?

2. נכון הוא שאין לי "פטרונות על התורה". לתורה שבעים פנים ואותה שם משה לפנינו. אבל יש כללים ואי אפשר לחשוב שכל אחד יכול לומר כל מה שהוא רוצה. יש דרכים לגיטימיות שהתורה מכירה בהן וישנן דרכים שאינן לגיטימיות. הנצרות למשל, לקחה את התורה למקור של השראה לא מחייבת וכתות נוספות עשו כן בישראל. עם ישראל הפריש אותם משום שהכיר את השקר העמוק בדרכים האלו. לכן אם התורה היא השראה וכל אחד עושה בה כרצונו, אני כופר בגישה הזו.

יש בתורה חלקים מורכבים שתלויים זה בזה, כמו גוף אדם. יש לב וריאות ומערכות מסובכות שמרכיבות אותו. אתה לא יכול לקחת חלק מהגוף ולחשוב שהבנת איך החלק עובד ללא הבנת המערכת כולה. אהבת הגר היא חלק מתורה שלמה והיא צריכה לקחת בחשבון, גם לשיטת אנשי השמאל המפגינים, את "ואהבת לרעך כמוך" – את סבלם המר של תושבי דרום תל אביב שרק עיוור מרצון יכול לעצום את עיניו ממנה.

לבד מכך – בכל התורה שבעל פה, אהבת הגר מתייחסת למי שבא לחסות בצל כנפי השכינה. לא למי שבא לנצל את עם ישראל ובחוצפה מתריס שהארץ שלו ושנסלק אתכם, כפי שנשמע לא פעם ממהגרים שממלאים את תל אביב. כך למשל כותב הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה רז) בטעם מצות אהבת הגר: "…בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו הא-ל אהבה, וייחד לו מצוה נוספת".

3. והטיעון האחרון – אדם מחליט שהוא רוצה לקחת חלק מהתורה ולקיים? נפלא. אבל תקיים אותה באמת ואל תפיל את המצווה על אחרים. אתה רוצה להביא פליטים חסרי כל ארצה? קודם כל פתח להם את המדשאות היפות שלך בקיבוצים ובשכונות היפות שטיפחת. תן להם להקים 'חמארות' ומאורות עישון ושתיה ליד ילדיך שלך. תן להם לשכב בצידי הדרכים שתויים עד הקצה ודלג מעליהם בדרכך לעבודה. קבל עליך את הפחד לצאת בלילה שמא תידקר, כפי שחשים תושבי דרום תל אביב.

גם אז השימוש במצות 'אהבת הגר' יהיה לא במקום, אבל לכל הפחות תהיה ראוי להיקרא אדם מוסרי שמוכן לשלם מחירים כבדים על אמונתו.

אל תבואו עם שלטים מול אוכלוסייה מוחלשת ותתנשאו עליה בתביעות מוסריות, מספר שאינכם מאמינים בו.