לכולנו ברור שצריך לשוב בתשובה על חטאינו בערב יום הכיפורים, אולם היצר הרע הוא טיפוס מתוחכם: עם הזמן למד הוא כיצד לעקוף גם רצון טהור מעין זה.

המשוטטים בשלל הווידויים בתקשורת וברשתות החברתיות ביחס לשנה החדשה, אולי שמו לב שרבים שם מתנדבים להכות על החזה של האחרים: להתריע על "עוולות חברתיות" במדינת ישראל; להתנצל "בשם הציבור" על "שלא עשינו מספיק" ביחס לנושא זה או אחר; ובכלל – כמיטב המסורת הפרוגרסיבית – לצייר את החברה שבה אנו חיים כמושחתת ואילו את עצמם כ"מוכיחים בשער".

הווידוי נאמר אמנם בלשון רבים – "אשמנו בגדנו" – מפני ש"לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור" (ברכות ל, א); אדם צריך לראות את עצמו כחלק מהכלל ולא כפרט מנותק, אולם אין הכוונה להאשים את הציבור אלא להתמקד בעוונות הפרטיים שלי (וגם אותם בצנעא בלי לגרוף עליהם לייקים). זו הסיבה שתנועת הגוף שמלווה את הווידוי היא הכאת אגרוף על החזה – המקבילה הקדומה להפניית האצבע של האדם רק כלפי עצמו.

ביום הכיפורים תשפ"ג עדיף להתמקד בטוב שקיים בסביבתנו, ולהאיר בזרקור – רק לעצמנו מול בורא עולם – במה אני צריך להשתפר.

גמר חתימה טובה.