אנו עומדים בימים מיוחדים, הימים האחרונים של השנה, וכולנו מתכוננים לקראת יום האורה הגדול, יום ראש השנה, כפי שכותב הרב חרל"פ: "היום שבו מאיר ה' פניו לכל אחד מישראל, והוא היום שאין בו שום הסתר פנים ואין בו שום חשכות…וכל מי אשר פותח חלונותיו האורה נחדרת בקרבו, וכפי ערך חדירתה ביום ראש השנה כן מאירה בכל השנה כולה".
הימים הם ימי תשובה, אבל יש הנחת יסוד אחת, שבלעדיה אי אפשר באמת לעשות תשובה, והיא האמונה שאדם יכול להיות אדם חדש. אדם שעושה תשובה, משתנה והופך להיות איש אחר, איש חדש, הוא איננו אותו אדם שהיה לפני התשובה. זה נכון בכל פעם שאדם עושה תשובה, אבל זה נכון שבעתיים כשאדם עושה תשובה בראש השנה אז העולם כולו נברא מחדש. אדם שעושה תשובה בראש השנה, הקב"ה בורא אותו מחדש, במדרגה אחרת.
בפרשת ניצבים אנו קוראים על מצוות התשובה, ומצווים: "ושבת עד ה' אלוקיך". מה הכוונה 'עד ה' אלוקיך' – האם יש איזה מקום אליו צריך להגיע?. הרב נריה זצ"ל עונה:"התשובה האמיתית היא, שעל ידי התשובה הקב"ה בורא ויוצר את האדם מחדש. הקב"ה, שהוא 'יוצר אור ובורא חושך', וגם 'היוצר יחד ליבם' – יש ביכולתו ליצור את האדם מחדש – 'ורוח נכון חדש בקרבי'…רק הקב"ה, שהוא יוצר האדם והעולם, יכול לחדש לנו דבר זה שאנו יכולים להיווצר מחדש". על פי זה מתבהרת התמיהה שהצבנו, כשאנו שבים עד ה', משמע שאנו נוצרים מחדש, כי אנו שבים למקום שבו נוצרנו, עד למקום שבו יצרנו ה'".
האמונה בשינוי היא הכוח לתשובה
לא לחינם כחלק מהלכות תשובה, הרמב"ם מקדיש שני פרקים שעוסקים בכך שאדם יכול לבחור: "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע – אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם.. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה".
זה יסוד היסודות לתשובה בכלל, ובראש השנה בפרט, האמונה הזאת שיש בכוחי על ידי התשובה להיות אדם אחר, היא הנותנת את הכוח האמיתי לתשובה שלימה. ככל שאדם יאמין ויידע שהוא יכול להתהפך לאדם חדש, כך זה אכן יקרה! הדבר היחיד שמונע הוא שהאדם לא מאמין שהוא יכול להיות אחר, הוא לא מאמין שאפשר להשתנות באמת, לכן הוא ממשיך להיות אותו הדבר.
הרמב"ם בהלכות תשובה מקדיש הלכות רבות לחזק את אמונת ובטחון התשובה: "אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם". גם הרב קוק זצ"ל באיגרת התשובה שלו מדגיש שזהו היסוד החשוב ביותר: "ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של בטחון התשובה".
זהו התוכן של הווידוי שאנו אומרים שוב שוב בימים אלו – שעיקרו הוא המילה 'אשמנו' כלומר אני האשם בחטא, זו האחריות שלי, כפי שמסביר הרב קוק: "אחד היסודות של התשובה במחשבתו של האדם הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החופשית של האדם. וזה גם כן תוכן הווידוי המחובר עם מצות התשובה, שמודה האדם שאין שום עניין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ה’ לחדש את חייו בסדר הטוב."
יהי רצון שנזכה להגיע לביטחון גמור בתשובה, לידיעה מוחלטת שאנו אחרי ר"ה, אנשים אחרים מלפני ר"ה, שנבראנו מחדש ומתוך כך תהיה לנו שנה טובה ומתוקה!
==
הרב גור גלון הוא ראש הכולל בישיבת הר ברכה
תגובות
ה"ראש" של ראש השנה. תגובה למאמר יפה של הרב בן נון על ראש השנה מבלי לגרוע כהוא זה מתגובה אחת. [בשבחיו של המאמר] יש מקום גם לומר כי הנחרצות של כב' הרב, כאילו שהשנה אינה מסתיימת במה שמכונה :"ראש השנה" . אלא בחג הסיכות , כדבריו בבחינת :"אחדות מלאה . בהבנתי מסקנה חלוטה. לעניות דעתי , אין הדבר כן. ניתן גם להסביר הכתובים קצת אחרת. בכלל, החיבור של "ראש" עם השנה ,כלעצמו תמוה משהו. העובדה שהתורה בחרה שני כינויים אחרים ושונים : "יום הזיכרון" ו"זכרון תרועה". היא כשלעצמה,צריכה וחייבת לתת את הטון הרעיוני אלא שהחיבור כאמור תוצר מחשבה רעיונית מכוונת של חז"ל . לדמות את השנה ל"אדם". - לפחות בראש וכשם שיש בראש האדם - מוח ונשמה. מוח לזיכרון - לזכור הבורא והבריאה. ונשמה ליתן רוח לאותה הבריאה. וכך בראש השנה אנו חווים את ראשה של השנה להשפיע מנקודת התחלה על כל
ה"שנה" של ראש השנה בס"ד. אחרי ה"ראש" [רשימה קודמת]משהו גם על ה"שנה". --------------------------------------------------------------------. ה"שנה" היא יחידת זמן מעגלית הכי גדולה שניתנה לאדם. להבדיל ממהות הזמן ביחס לאלוהים שהוא אין סופי. הנה אם כן, קיומנו נמדד בימים ובשנים . והזמן האנושי מתמצה בהוויה ובתנועה מעגלית .. כך גם יתר יסודות היקום וגרמי השמיים . גם הם כמו האדם סופיים אך סופם מעגלי. סובבים סביב עצמם עד לדימום המכלה. לעומת זאת לבורא מלך היקום הנצחי אין "ימים ושנים" . הוא מהות האין סוף בקו ישר שאין לו סוף. כמאמר הנביא מלאכי : מלאכי ג, ו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם׃. לאמור : שכשם שהזמן המעגלי [שנה] לא רלוונטי לגביו של הקב"ה ,שאין בו חלילה : מחזוריות ו"כיליון" . כך הובטח לנו שבניגוד לאדם הבודד עם