רבים מאיתנו כבר הבינו שחוק הגיוס גרם לציבור הדתי לאומי נזק עצום בקשריו עם הציבור החרדי, לא רק בגלל הגידופים, האיומים, וההשמצות, אלא בגלל הריחוק האמיתי משומרי התורה, היום הציבור הדתי לאומי מוצא את עצמו בחבירה היסטורית ל 'יש עתיד' 'הליכוד ביתנו' ולא במקום הראוי לו , בחברת שומרי התורה.

אחד ועוד אחד

לפני זמן קצר היתה לנו פגישה עם אחד האנשים 'המבינים' בתחום דת ומדינה, ובעניני הקרן לישראל החדשה. טענתו היתה שהמטרה המרכזית של חוק הגיוס היא, למוטט את הציבור החרדל"י, כמו שמשתקף מבין השיטין של " קבוצת המשבר הבינלאומית, דו"ח המזרח התיכון מס. 147", שיצא במימון המיליארדר שמממן את פעילות ה'קרן לישראל החדשה'.

לכאורה המטרה הזו משתקפת רק בתוצאות של חוק הגיוס אותם הזכרתי מקודם, הבידול הפנימי בין החרדל"י לבין החרדים, דבר שהתבטא בכך שרוב החרדל"ים לא באו לעצרת (כמובן היו לכולם סיבות מוצדקות לא לבוא…). אבל אם תשימו לב, זה מתבטא ממש בנקודה המרכזית של החוק.

כשבבית היהודי מדברים על 'ההישג ההיסטורי' של חוק הגיוס על מה הם מדברים? הנקודה המרכזית של חוק הגיוס זו הפרדה 'חוקית' בין הישיבות החרדיות לישיבות הציוניות. מזמן קום המדינה ועד היום רבני הציבור הדתי עמדו על כך שלא תהיה הפרדה בין שני סוגי הישיבות, כולנו לומדים אותה תורה ויש לנו מכנה משותף אמיתי. השגיאה ההיסטורית של החוק, זו ההפרדה בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי. החוק קובע טריז – חייץ משמעותי בין סוגי הישיבות, כל ישיבה תצטרך להחליט מהי, (ואולי אפילו הישיבות לא יוכלו לבחור איך להגדיר את עצמם). הרצי"ה קוק זצ"ל התנגד באופן מפורש לכל הפרדה בין החרדים לדתיים לאומים, והבית היהודי בחוק היסטורי הפרו את העיקרון החשוב הזה.

אז הנה אחד ועוד אחד – מטרות החוק על פי דו"ח המשבר הבין לאומי מתאימות לתוצאות בשטח.

מי הציבור שבאמת נפגע מחוק הגיוס?

בנוסף, הציבור היחיד שנפגע באמת מהחוק הוא הציבור הדתי לאומי. במסגרת החוק, הישיבות החרדיות יצטרכו להעמיד מכסה של מתגייסים מהציבור החרדי, וכל שאר לומדי התורה לא יפגעו. ואילו לגבי הישיבות הציוניות, מגיל 23 עד גיל 26, יותרו רק 300 תקנים של לומדי תורה. זאת אומרת שהמכסות האמיתיות היחידות שנקבעו במסגרת החוק אלו המכסות ללומדי התורה בציבור הדתי לאומי, נכון אולי אין לזה עדיין משמעות מעשית כיון שאין כזו כמות של לומדי תורה בציבור , אבל מה יהיה עוד שנה, שנתיים או עשר שנים?

כמו כן, ביחס לציבור הדתי לאומי אין בחוק שום הישג משמעותי מעבר למה שקבעה ועדת פרי, ואדרבה דברים שהיו מוסכמים בועדת פרי לא הוכנסו לחוק, ובכללם הזכות של שר הביטחון לתת פטור ללומדי התורה, ולאפשר להם להמשיך ללמוד גם אחרי גיל 26. בציבור הדתי לאומי האפשרות הזו מאפשרת גידול של תלמידי חכמים אמיתיים שישקדו בתורה יומם ולילה, והחוק הנוכחי ביטל את האפשרות הזו. מפלגת הבית היהודי, פעלה כאן בניגוד להדרכתו של הרצי"ה קוק שקבע שכדי שתלמיד חכם יגדל באמת מוטל עליו ללמוד 10 שנים בישיבה ברציפות. פגיעה נוספת שנגרמה לציבור הדתי לאומי היא שמסגרת ה"הסדר מרכז" לא עוגן בחוק.

השוואה בין מה שקיבלו החרדים למה שקיבלה הציונות הדתית מעלה גיחוך, החרדים קיבלו אפשרות של פטור מלא על ידי עמידה במכסות שברור שהם יעמדו בהם, ואילו הציונות הדתית הכניסה את עצמה למכסות ללא שום סיבה.

לדעתנו ראשי ישיבות בציונות הדתית יעדיפו את המסלול החרדי כיון שהוא טוב יותר, ומאפשר תמרון אמיתי יותר של הישיבות. הבעיה היחידה היא שהם יצטרכו להגדיר את עצמם כחרדים. אז הנה לכם עוד סיבה מדוע הקרן לישראל החדשה תרצה לקדם את החוק, סוף סוף יווצר בידול אמיתי בין הישיבות החרד"ליות לציבור שלהם. הישיבות הגבוהות לא יוכלו להחליט על כך שהם בוחרות במסלול החרדי, כיון שהמסלול החרדי יותאם רק למי שלמד במוסד חרדי בגיל התיכון, וממילא בחירה כזו של הישיבות תוביל לכך שהישיבות יאבדו את מקורות התלמידים שלהם.

מה מכרו הבית היהודי תמורת חוק הגיוס?

ה 'בית היהודי' מכרו השבוע את החוק, על פי דיווח שפורסם ב NRG, בעבור תמיכה בחוק הגיור. עסקת החבילה של שלושת החוקים שהתקבלו השבוע כללה גם את קידומו של חוק הגיור – שפוגע באופן משמעותי בעניני דת ומדינה. חוק הגיור, המאפשר גיור שלא על פי ההלכה, הוא בעצם חוק ההתבוללות. ולכן מובן מדוע מתנגדים אליו כל הרבנים. בלי צל של ספק, זהו שלב ראשון בפירוק הרבנות. כיון שהגיור של הרבנות לא יוכר על ידי רוב הרבנים, מה שייתר את הרבנות.

לפני שבאים למכור לכם את ה"הישגים" של הציונות הדתית בחוק הגיוס, תקראו את האותיות הקטנות, ותנסו להבין מה עומד מאחורי הדברים. אנו עומדים כעת במרכזה של מערכה שלמה המתבטאת בחקיקה אגרסיבית של חוקים הפוגעים בדמותה היהודית של מדינת ישראל. עלינו להזכיר לשליחי הציבור שלנו בכנסת, מהו המנדט שלהם מציבור בוחריהם, אל לנו לחשות.

==

אבי נריה חן, סטודנט להנדסת מכונות וחלק מחברי "עין פקוחה – דת ומדינה".