היום בהיסטוריה: החלל הראשון של פעולות האיבה

"עורה נא עורה/ מתרדמת ליל/ ועוז התאזרה/ איש גיבור החיל". 

זהו הספדו של הנער בן השלוש עשרה יואל משה שהספיד את סבו הרב אברהם שלמה זלמן צורף. הסב נפטר ביום י"ט באלול תרי"א (16.9.1851) כתוצאה ממכת חרב שהוכה ע"י ערבי כשהלך לתפילת ותיקין.

בתהליך שיבת ציון נרצחו יהודים רבים עוד לפני הרב צורף. אך הרב צורף נחשב מבחינה רשמית לחלל הראשון בפעולות האיבה מראשית שיבת עם ישראל לארצו.

הרב צורף נולד בליטא בר"ח כסלו תקמ"ו (שנת תקו"ם, 1785). הוא למד תורה בשקידה בבית המדרש המשתייך לתלמידי הגר"א. כשהחלה עליית תלמידי הגר"א הצטרף הרב צורף לאחת השיירות שיצאו לארץ ישראל. בדרך-לא- דרך הגיעו לקושטא היא איסטנבול. כאן למד הרב צורף צורפות ומכאן שם משפחתו צורף, כל זאת בתקווה להתפרנס מעסוק כפיים זה בארץ ישראל.

לאחר מספר חודשים בקושטא עלתה משפחת צורף לארץ ישראל והתיישבה בצפת והחל לעסוק בצורפות. אישיותו כבשה את סביבתו ועוררה רגשי כבוד אצל יהודים וערבים כאחד. הוא היה מהראשונים שקראו לעבודת כפיים ולא להסתמך על כספי החלוקה.

לאחר המגפה שפרצה בצפת עלה עם יהודים נוספים לירושלים ושם הפך להיות דמות המרכזית בין יושבי ירושלים אשכנזים וספרדים כאחד. הוא התמנה לסגן הקונסול הפרוסי תפקיד המעניק לו סמכויות נרחבות והשתמש בהן לטובת הישוב היהודי.

גאולת קרקעות בירושלים

אך גולת הכותרת של מפעלו של הרב צורף לישוב ירושלים שבעטיה גם שילם בחייו הייתה גאולת החצר וחורבת רבי יהודה החסיד שעמדה בחורבנה ומכאן שמה. בעקבות חובות כבדים לערביי ירושלים אליהם נקלעו תלמידי רבי יהודה החסיד בשנים שלאחר עלייתם. שרפו הערבים את בית הכנסת שהיה על שמו ואת החצר.

מאז למעלה ממאה שנה נאסרה כניסת יהודים ממוצא אשכנזי לירושלים על מנת לחדש את בית הכנסת עד שהגיע הרב אברהם שלמה זלמן צורף. בתחילה הצליח לשכנע את המוסלמים לתת לאשכנזים להיכנס לירושלים. וכשהקהילה האשכנזית גדלה נוצר צורך להקים בית כנסת. הרב צורף ראה חשיבות גדולה בהקמת בית הכנסת דווקא על חורבת רבי יהודה משום שראה בכך המשך למפעל עליית רבי יהודה לקידום הגאולה.

הרב צורף ניצל חלון ההזדמנויות של השנים בהן שלט בארץ ישראל מוחמד עלי ממצרים. הוא שיכנע את מוחמד עלי שיבטל את החוב ויאפשר לבנות את החצר ואת בית הכנסת החרב. האישור הגיע. בית כנסת הוא לא בנה אלא בית מדרש קטן בשם מנחם ציון והמשיך לקנות קרקעות ליישב בהן יהודים.

הצלחותיו של הרב צורף לא מצאו חן בעיני ערביי ירושלים פעמיים ניסו לפגוע בו ובפעם השנייה הוכה מכה ממנה לא קם. שני המהלכים שביצע הקמת בית המדרש ורכישת בתים וחצרות הביאו לגידול היישוב ולאחר מכן ליציאה מן החומות בהובלת נכדו הנער מההספד הלא הוא הרב יואל משה סלומון שגדל והמשיך את דרכו של הסבא.