ז'אן-לוק גודאר היה במאי קולנוע שוויצרי-צרפתי, ונחשב לאחד הבמאים המשפיעים ביותר בתנועת "הגל החדש" של הקולנוע, שהתפתחה בשנות ה-60 של המאה ה-20.

גודאר נולד בפריז, למד בליון ובאוניברסיטת סורבון בפריז, שם חבר לקבוצת חובבי קולנוע והתחיל להתפתח בתחום. הוא היה בין הכותבים הראשונים של מגזין הקולנוע המשפיע "מחברות הקולנוע", שסיד אנדרה באזאן.

סרטו הראשון "Opération béton", היה סרט תיעודי, ויצא בשנת 1954. אחריו, יצר סרטים נוספים, אך פרץ עם "עד כלות הנשימה" ב-1960, שזכה להצלחה מסחררת. הסרט קיבל ביקורות אוהדות והצליח מסחרית בצרפת ובחרבי העולם, והפך לסמל של סרטי הגל החדש.

ב-1961 נישא לשחקנית הדנית אנה קארינה, והקים איתה חברת הפקה. כעבור ארבע שנים השניים התגרשו, והוא נישא ב-1967 לשחקנית אן ויאז'מסקי, לה היה נשוי עד 1979, וביים את הסרט "סוף השבוע" בו שיחקה.

אחת הסצנות האייקוניות של גודאר היא סצנת הפקק המפורסמת בסרט "סוף השבוע". סצנת הפתיחה של הסרט מוצגת בוואן שוט, דקות ארוכות ללא קאטים והפסקות של המצלמה, שעוקבות אחרי שיירת מכוניות בפקק תנועה ארוך ובלתי נסבל.

הבמאי הצרפתי לא היסס להכניס פוליטיקה לסרטיו, והשתמש ביצירתו כדי להביע ביקורת כלפי החברה הצרפתית, תרבות המערב, הקפיטליזם, וכן כלפי היהודים ומדינת ישראל.

הוא הגדיר את עצמו כ"פלסטיני בנשמתו", ויצר סרט תיעודי בשם "כאן ושם", בו הוא משווה בין החיים של משפחה צרפתית למשפחה צרפתית. במהלך הסרט, ניתן לזהות תמונות מהבהבות של גולדה מאיר ואדולף היטלר, במטרה להשוות ביניהם כשני רודנים.

גודאר הואשם מספר פעמים באנטישמיות, אחרי שהתבטא לא פעם נגד מדינת ישראל ונגד היהודים. הוא הרבה לכנות את ישראל "גידול סרטני על מפת המזרח התיכון", והצהיר כי היהודים בגרמניה הלכו לתאי הגזים כעדר במלחמת העולם השנייה, כדי להוביל להקמת מדינת ישראל.

אחד מסרטיו הראשונים עסק במלחמת העצמאות של אלג'יריה, בה הציג את מורכבות המחלוקת במלחמה. עם השנים, סרטיו הפכו לפוליטים יותר ויותר, והקים בסוף שנות השישים קבוצת קולנוענים אידיאליסטית סוציאליסטית. הקבוצה יצרה כעשרה סרטים שעסקו במאבק העולם השלישי לשחרור מהאימפריאליזם המערבי.

הוא המשיך ליצור סרטים פוליטיים, נסיוניים ואנטי צרכניים, רבים מהם נותרו בלתי גמורים ואפילו לא יצאו לאקרנים.