יובל כהאן, מי שעמד בראש מכינת בני ציון בזמן אסון נחל צפית, העיד היום (שלישי) בבית המשפט בבאר שבע, והביע לראשונה חרטה על האסון
יחד עם כהאן, שהיה כאמור ראש המכינה, מואשם גם אביב ברדיצ'ב, המדריך שניהל את התוכנית החינוכית של המכינה.
נפתלי בנט: "הכי קל היה לי להיכנע ללחץ"
בתחילת עדותו לקח כהנאן אחריות, ואמר בקול רועד: "אני מבקש סליחה. מצטער, עצוב, מתבייש ומתחרט. חש אשמה על האסון הזה". במקביל לעדותו, אחת האימהות הפרצה ואמרה לו: "מאוחר מידי". כהאן ציין כי הכיר חלק מהחניכים שנספו באסון: "נהרגו שם שתי חניכות שאהבתי והערכתי. נהרגה בו נכדה של מי שעבדה איתי 11 שנים במכינה".
עם זאת, הוא טען כי הטענות שעלו בכתב האישום לא נכונות: "אני שואל האם לא חשובה גם האמת? אם כתב האישום היה משקף את העובדות והמציאות, או קרוב לשקף, אני מניח שהדברים היו אחרת".
"חינכתי כל השנים לערך של אמירת אמת. מהרגע הראשון במשטרה כל הגרסאות שמסרתי, מסרתי את כל הדברים לפי ערך האמת. מה היה בדיוק. זה מה שעשיתי בתשובה לכתב האישום וזה מה שאעשה גם כאן".
סנגורו, עו"ד אורי קורב, פתח את הדיון בהצהרה ואמר: "זה תיק שלא היה צריך לנהל אותו לו רק היו קוראים את הראיות. יובל מהרגע הראשון אחרי האסון לקח אחריות כמנהל המכינה על כל הנעשה בה, כולל הטיולים, ותיאר את המעורבות שלו בטיול הזה. התיק הזה היה צריך להתמקד בפעולות שלו בעיקר מהלך הטיול עצמו".
עוד הוסיף: "בניגוד מוחלט למאה אחוז מהנאשמים בישראל ניהלנו את ההגנה בקלפים פתוחים. מול כתב אישום של 20 עמודים מסרנו גרסה מפורטת של 42 עמודים מפי הנאשם. נראה שהגרסה מוכחת בראיות וכתב האישום בנרטיב שלו מופרך כולו".
"כתב האישום מציג תמונה מעוותת ומגמתית של האירועים וככזה הוא מסמך כוזב. נראה שיובל הקפיד מאוד על ככלי בטיחות והדאגה לחייהם ושלומם של החניכים הייתה בראש מעייניו וחשובה לו יותר מכל דבר אחר".לאחר מכן גם האשים את התנהלות הפרקליטות בהתארכות ההליכים המשפטיים.
חניכי המכינה והמדריכה נועם דור העידו גם כן במשפט. דור אמרה בעדותה: "האשמה תלווה אותי כל החיים. אם היו מחליטים להעמיד אותי לדין, הייתי קמה ומודה", אך הדגישה שהיא חושבת שאינה אשמה באסון – וסיפרה כי התבקשה "לא להיות היסטרית" לפני הטיול. במהלך עדותה פרצה בבכי מספר פעמים.
תגובות
סוף מעשה - במחשבה תחילה - והמבין יבין! לא חוכמה להיות חכמים לאחר מעשה - הוא ושאר אנשי הצוות של המכינה - היו צריכים מלכתחילה להבין את הסיכונים הכרוכים הצפויים. לכאורה הטרגדיה שקרתה הייתה בלתי נמנעת - אך למעשה - לו המורים , המנהל ושאר אנשי הצוות - היו חכמים וזהירים יותר - הם היו כבר יכולים מההתחלה למנוע אותה. כבר לא ממש יעזור להם להתחרט - והמבין יבין!
חשב שיעזבו אותו. הכחיש כדי לברוח מעונש. ?! שיטת עבריינים. עד שהבין שהסכנה לנפש האדם גדולה ומתעצמת והנזק העצמי גדל. לקח לו זמן להודות ולקחת אחריות. נזכר שעוד מעט יום כיפור מספר xyz אחרי האסון ?!
או, יפה מאוד שסוף סוף אתה לוקח אחריות! עברו סך הכל, אני לא יודע... יותר מ-4 שנים?!