יו"ר הציונות הדתית, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' מתייחס לרצח הכפול אמש בלוד – בו נרצחו אם ובתה מירי – ואומר כי הפתרון לאלימות בחברה הערבית הוא שהמגזר הערבי יצביע למפלגות היהודיות.
צילום: בן גביר וסמוטריץ': הפוסט המלא של בצלאל סמוטריץ'
פשיעה לאומנית של ערבים נגד ערבים. נשמע מוזר? ממש לא! זה בדיוק מה שקורה היום בחברה הערבית. פשיעה לאומנית של הערבים נגד עצמם.
הרציחות שכבר הפכו לשגרה בחברה הערבית מזעזעות וקורעות את הלב. אם וביתה נרצחות על לא עוול בכפן, וזה קורה שוב ושוב. אבל כדי לשים למציאות הטרגית הזו סוף צריך להבין את שורשיה ולהכיר בהם.
נסביר: שורשי הפשיעה בחברה הערבית נעוצים במנטליות ארוכת שנים של כפירה במדינת ישראל, בזכות קיומה כמדינה יהודית וציונית, וממילא גם בסמכותה. זה עיקרון פשוט מאוד: כשאין מקור סמכות אין חובת ציות. וכשאין חובת ציות יש אנרכיה ואיש את רעהו חיים בלעו.
במובן הזה הפשיעה הפלילית בחברה הערבית היא לאומנית ביסודה. היא נובעת מכפירה לאומנית במדינת ישראל ובחוקיה. כרגע הפשיעה הלאומנית הזו מכוונת כנגד החברה הערבית עצמה והיא הנפגעת העיקרית ממנה.
צילום: אם ובתה נרצחו בלוד; פצוע ירי נחטף מאמבולנס בטייבהחברה דמוקרטית מתוקנת בנויה על תרבות של כיבוד וציות לחוק לא מאימת הדין. זו נדרשת רק בשוליים – מול גורמי קצה עבריינים או ביחס לעבירות שנתפסות קלות ויש פיתוי רב לעבור אותן, כמו למשל נסיעה במהירות גבוהה או העלמת מס פה ושם. עבירות שאדם דש בעקביו ומורה היתר לעצמו. כנגד אלו פועלת הרתעה ויראת העונש.
אבל רובנו מצייתים לרוב המוחלט של חוקי המדינה פשוט כי אנחנו מבינים שאנחנו חלק מחברה, וחברה חייבת חוקים וכללים כדי להתקיים. אנחנו מכבדים את המדינה שאנחנו חיים בה ולכן מכבדים גם את חוקיה. זה משהו שטבוע בנו עמוק בחינוך ובמנטליות.
צילום: הפשיעה בחברה הערבית: רגעי המעצר | צפואבל כשיש חברה שלמה שהיחס שלה למדינה מנוכר ושלמעשה היא לא מכירה בלגיטימיות של המדינה, כי זו מדינה יהודית וציונית, וככזו היא אינה מכירה בסמכותה, גדל בה דור שלא מכבד את חוקי המדינה וממילא לא רגיל לציית להם. בשום תחום. לא בתחום דיני התכנון והבניה, לא בתחום דיני המיסוי, לא בתחום דיני התעבורה ולבסוף גם לא בתחום הדין הפלילי. ואז מה שנשאר אלו רק אכיפה והרתעה.
אבל זה לא יכול לעבוד. אי אפשר לבנות חברה בריאה על אכיפה והרתעה בלבד. אי אפשר לשים שוטר בכל מטר ולתפוס כל עבריין בזמן אמת. בהיקפים כאלה של זלזול בחוק ובאוכפיו זה פשוט לא יכול לעבוד.
הפניית האצבע המאשימה כלפי המשטרה, שלא פותרת את תרבות הפשיעה והאלימות חברה הערבית בהתרחשויות הקצה שלה, היא לא נכונה ולא הגיונית. אי אפשר לבנות שלטון חוק בהתבסס על המשטרה לבדה. שלטון חוק מבוסס על תרבות וחינוך לכיבוד המדינה וציות לחוקיה, כשהמשטרה נכנסת לתמונה, כאמור, בשוליים בלבד.
אם החברה הערבית חפצת חיים היא חייבת להבין שהערובה לחיים שיש בהם ביטחון אישי היא שלטון חוק מסודר, וזה יכול להתקיים רק על גבי הכרה במדינת ישראל ובסמכותה וחינוך לכך מגיל אפס. אם החברה הערבית חפצת חיים היא חייבת להפסיק את ההזדהות הלאומנית עם אויבינו ביהודה ושומרון ובעזה, היא חייבת להפסיק לחנך על ברכי השנאה ליהודים ולמדינת ועל שאיפת השמדתה – בבית, במסגדים ובבתי הספר. אי אפשר לשאוף בגלוי או בסתר להשמדת מדינת ישראל ולצפות שהילדים שלכם יכבדו את המדינה ויצייתו לחוקיה. זו סתירה פנימית מהותית.
היום שבו ערביי ישראל יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית ולא ישללו את הלגיטימציה של קיומה יהיה היום שבו מצבה של החברה הערבית יתחיל להשתפר. היום בו ערביי ישראל יתחילו לחנך את ילדיהם לכיבוד חוקי המדינה וציות להם יהיה היום שבו הם יחזרו לחיות בביטחון ובשפיות.
משום כך הדרישה שלנו לטיפול ביד קשה בהקצנה הלאומנית של ערביי ישראל, בגילויי הסתה ובתמיכה בטרור, נועדה לשרת לא רק את החברה היהודית. היא תועיל בראש ובראשונה לחברה הערבית.
משום כך ההנהגה הפוליטית והדתית של ערביי ישראל שתומכת בטרור ובמאבק נגד מדינת ישראל היא האשמה והאחראית הראשית לגל הרציחות ולפשיעה במגזר הערבי. זעקותיה והאשמותיה את המדינה והמשטרה הן מופע של שקר וצביעות.
ומשום כך ערביי ישראל שרוצים שהמשפחה שלהם תוכל לחיות בשקט ובביטחון צריכים להצביע דווקא לנו – ליהודים שיאבקו בכל הכח בגלי הלאומנות ששוטפים את רחובות הערים הערביות והמעורבות, ימגרו אותם ויפתחו נאמנות למדינת ישראל ולחוקיה.
כשהערבים ינהרו לקלפיות ויצביעו לציונות הדתית הם יפסיקו להירצח ברחובות כמו זבובים ויתחילו לחיות בביטחון.
תגובות