היום בהיסטוריה: אבי הישוב – הרמב"ן עולה לארץ

"בירושלים עיר הקדש אני כותב לך ספר זה כי שבח והודאה לצור ישעי זכיתי ובאתי שמה כשלום ליום תשיעי לירח אלול ועמדתי שם בשלום עד למחרת יום הכיפורים אשר פני מועמדות ללכת לחברון עיר קברות אבותינו להשתטח כנגדם ולחצוב לי שם קבר ב"ה, ומה אגיד לכם מעניין הארץ כי רבה העזובה וגדול השממון…"

דברים אלו כתב רבי משה בן נחמן הידוע בכינויו הרמב"ן לבנו, לאחר שהגיע לירושלים ביום ט' באלול הכ"ז (1267)

לעליות לארץ ישראל בעת החדשה ישנם הגדרות רבות עלייה ראשונה, שנייה ושלישית. כל עלייה כבודה במקומה מונח, תרמה והוסיפה עוד נדבך לתקומת העם, ליישוב הארץ ולהפרחת השממה. אך אם רוצים להצביע על העלייה הראשונה שממנה החלה קמעא קמעא עזיבת הגלות הייתה זו עלייתו של הרמב"ן מספרד.

לאחר ויכוח ברצלונה שהתרחש ארבע שנים קודם לעלייתו, בו התמודד הרמב"ן עם מומר יהודי, כמרים ונזירים כנגד תורת ישראל וניצח, הבין הרמב"ן כי הוא נתון בסכנה מצד המלכות. הוא ראה בכך הזדמנות לעלות לארץ ישראל. בשנת 1267 יצא לארץ בתחילה הגיע לעכו וממנה המשיך לירושלים.

עלייתו של הרמב"ן, הביאה לתחייתו של הישוב היהודי בירושלים ובעקבותיו לתחייתו בארץ ישראל כולה. בבואו לירושלים מצא בה שני יהודים בלבד, שני אחים צבעים, זאת לאחר שהיישוב היהודי בירושלים נחרב, ורבים ברחו ממנה מפחד הטטרים.

הוא החיה את הקהילה היהודית כירושלים , פתח בית כנסת, הביא מנין יהודים וספר תורה מן הקהילה היהודית בשכם. הודות לו התחדש היישוב היהודי בירושלים, ולא פסק בה מאז בואו לשעריה, עד היום הזה. בגלל אהבתו לארץ ובשקמו את היישוב היהודי נקרא הרמב"ן, בשם "אבי הישוב". בן שבעים ושלוש היה בהגיעו לארץ ישראל, וישב בה רק שלוש שנים עד יום פטירתו. אולם שלוש שנים אלו היו מכריעות בתולדות היישוב. בעקבותיו עלו אלפי יהודים לארץ ישראל.