ה-1 בספטמבר הגיע, איומי השביתה הוסרו והיום החגיגי יצא לדרך. אך יש ילדים וילדות שמתחילים את השנה קצת אחרת, בבית החולים. בבית הספר הזה אין צלצולים, גם לא זמן מוגדר לשיעור, אין מספר מסוים של תלמידים בכיתה. הכלל היחיד הוא להיות בכיף.

"בבית ספר בקהילה יש מספר ילדים, מחנכת, צוות קבוע, התוכניות קבועות. בבית חולים זה יותר גמיש, אומנם יש לנו גם תלמידים שהם קבועים, אנחנו מתמקדים יותר בכאן ועכשיו" מספרת לסרוגים ג'קלין כהן, מורה וסגנית מנהלת בשערי צדק, מורה כבר חמש עשרה שנה, לימדה לפני כן בבית ספר חינוך מיוחד, מסבירה את ההבדל בין בית הספר רגיל לבית ספר בבית חולים.

"אם אני פוגשת ילד בבוקר אני לא יודעת מה איתו. בזמן הקצר שיש לי איתו אני שואפת לגלות מה צריך ומה לתת לו וגם לתת חוויה כיפית ומתקנת לחוויה בבית חולים. הסח הדעת. מנצלת את הסיטואציה ללמד אותו דברים חדשים. לתת לו הראה חינוכית בדרך עקיפה, באמצעות משחק. אנחנו כל הזמן מנסים מעבר. המון רגישות, איך לגשת לילד איך לנצל את הזמן שהוא נמצא, להוריד את המתחים"

יש לך סיפור זכור לך במיוחד?

"תלמיד אחד שידע שהוא במצב לא טוב, חלום חייו היה לעשות תעודת בגרות ופניתי למפקח הבגרויות ואיכשהו הצלחתי, עשה לבסוף חמש יחידות זה לא היה קורה בבית ספר אחר במקום אחר, בהתחלה אמרו לי שאין מה לנסות, והיום הילד אחרי בגרות. אנחנו הופכים את העולמות בשביל הילד" ומדגישה: "חושבת שמורה בקהילה לא הייתה מצליחה להגיע למקום שמורה בבית חולים יכולה. לנסות ללמד אותם לחיות עם המחלה וללמוד לחיות את החיים לראות את הטוב לפני הרע"

(צילום: שערי צדק)

חלק מהצד הלא רגיל הוא שיש פינת חי כחלק מהלימודים:

"פינת חי בתוך בית החולים, עם משהו כמו ארבעים בעלי חיים והם ממש בקומת אישפוז והילדים המאושפזים במקום לשבת ולשכב במיטות מי שיכול מגיע וילדים מטבעם אוהבים בעלי חיים וילד שלא יכול לבוא אנחנו מגיעים אליו עם בעלי החיים. אני גם מטפלת בעזרת בעלי חיים, ילד שזקוק לטיפול אחד מהטיפולים הוא טיפול באמצעות בעלי חיים" מספרת חמדה דידובסקי, מטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים.

"ילדים מטבעם אוהבים בעלי חיים" (צילום: שערי צדק)

"יש לנו מטפלות, מורות, מנהלת יועצת מזכירה. בבית ספר רגיל יש מלא ילדים וקצת מורים אצלנו זה בערך חצי חצי מטפלות ומורות. ילד נמצא בבית חולים במצב רגשי קשה, להיות בבית חולים זה לא כיף, לפעמים מבהיל. חלק מתאונה, ממחלות, טיפול נמרץ אף פעם זה לא מסיבה טובה והניסיון שלנו זה להזכיר לילד ולהורים שלו שמעבר למחלה ולקושי הילד הוא ילד שיש לו צרכים רגילים."

"אני זוכרת ילדה שעשו לה ניתוח אפנדיציט. כשהגעתי לילדה היא הייתה אחרי הניתוח ולא הסכימה לרדת מהמיטה למרות שהרופא הסכים. הבאתי לה בעלי חיים למיטה והיא נתנה להם לאכול. אמרתי לה שבעלי החיים נורא רעבים ויש עוד הרבה בעלי חיים בפינת החי ומיד היא קמה לפינת החי להאכיל את בעלי החיים. ילד בבית חולים הוא מטופל, פתאום הילד הופך למטפל והחיה היא המטופל. התחושה שאני לא רק נזקק"

"מעבר למחלה ולקושי הילד הוא ילד שיש לו צרכים רגילים" (צילום: שערי צדק)

"משפיע גם על הפן הרפואי"

עדן לוי תלמידה לשעבר בבית הספר: "אז קודם כל אני מטופלת מגיל ממש קטן, מגיל שנתיים בערך, גדלתי בבית חולים, כל שלושה שבועות אני מגיעה, הבית ספר היה חלק מהתהליך שלי פה, גדלתי פה אני מכירה את כל הצוות". מספרת לי עדן כשהיא במהלך טיפול בבית חולים: "כשהייתי קטנה החסרתי הרבה מבית הספר אז בזכות בית הספר צמצמתי את הפער הייתי מביאה את החומר והן היו יושבות איתי. גם היום כסטודנטית אם אני צריכה משהו הם תמיד נמצאים שם. נותנים יד חופשית למה שאני צריכה, הם חלק, אני לא יכולה להסביר כמה"

" זה מעבר ללימודים, מעבר לצרכים שקשורים ללימודים זה כבר יותר טיפולי רגשי" ומוסיפה: "עכשיו אני בבית חולים בטיפול ואין כוח ללמוד והם מבינים את זה".

"זה לא כיתות רגילות, המורות מגיעות למטופלים, יש היכרות אחרת, זה כן כמו להתחיל בבית ספר חדש כי הצוות משתנה. קצת אחרת אתה לא ישר מתחיל ללמוד. קודם כל מי אתה אחר כך עזרה בלימודים".

את מכירה את שאר התלמידים, תלמיד בבית הספר מכיר את החברים בכיתה?

"אני כן מכירה הרבה, אנחנו מטופלים ביחד אז זה מקום היכרות אחר, זה מקום מפגש שונה. אם אני לא אפגש עם מטופל אז בבית ספר אפשר להכיר אנשים, בשיעורי מוזיקה הרבה פעמים וזה ממש נחמד. זה משפיע גם על הפן הרפואי, יש לי חברים מפה מבית הספר".