קבעתי את מקומי בבית המדרש

ישנה בציבור התלבטות גדולה האם להשתתף בעצרת הגדולה בירושלים. מחד גיסא, נושא התורה חשוב לנו לא פחות מאשר לחרדים, ומאידך גיסא, דעתנו העקרונית בשאלת גיוס לצבא, שונה מהם לחלוטין. ומעל הכל מרחפת הפגיעה החוזרת ונשנית בכבוד תורתם של רבותינו.

בפתח דברי אדגיש, שאני סובר שיש מצוה לשרת בצבא, וכי גם לי אישית יש מספר אישי בצה"ל, ואני מחזיק בכיסי תעודת "משרת מילואים פעיל". אמנם יש הרבה מה לתקן בצה"ל, ולא רק בענייני צניעות אלא בעיקר מצד תפקידו המרכזי של הצבא- להלחם באויב על מנת לנצח, ולהכותו שוק על ירך (ולא לנהוג ב"איפוק" וב"הבלגה"), אך עדיין עדיף צבא עם הוראות העדר פתיחה באש, מאשר ללא צבא כלל, ולכן גם במצב הנוכחי יש מצוה להתגייס.

אוסיף ואדגיש, שמצד הסוגיה, אינני סובר שיש פטור ממצות כיבוש הארץ ועזרת ישראל מיד צר למי שעוסק בתורה, ואדרבא, דוקא מי שמהדר במצוות תלמוד תורה, ראוי שיהדר גם במצוות אלו. ועדיין בע"ה אשתתף יחד עם בני הישיבות בעצרת התפילה היום. הסיבה איננה סעיף כזה או אחר ב"חוק לשויון בנטל". הבעיה היא בעצם הדיון בו.

הולך בלי קשר לחרדים

אינני הולך לעצרת התפילה כהשתתפות עם הציבור החרדי גרידא. (אע"פ שגם זה שיקול חשוב.)

אני הולך, כי לדעתי צריכה להיות עצרת כזו. כי הנושא חשוב לי. העצרת המרימה את דגל התורה מייצגת אותי. ואכן נערכו כבר כמה כינוסים של רבנים ציוניים דתיים בנושא, כי התורה אינה רק דגל של החרדים, אלא היא גם הדגל שלנו. אני בהחלט מסכים, שהעצרת לא צריכה להיות כתגובה לחוק שעשוי להתקבל בעקבות מסקנות ועדת שקד. העצרת צריכה להיות על צורת הדיונים בה.

הרוח הנושבת מוועדת ה"שויון בנטל", שכביכול לבישת מדים בסגנון "שמונה אפס ארבע" או לשיר בתזמורת צה"ל, זה לקיחת חלק בנטל, אך לימוד תורה ושמירת נשמתו של עם ישראל, זה לא לקיחה חלק בנטל. כביכול, כל שרות אזרחי זה "שויון בנטל", אך קיום תוכיותה הפנימי של האומה – התורה הקדושה המחייה את הכל, זה לא לקיחת אחריות בנטל. אכן, אני מסכים, שאין כאן שויון בנטל. חייל בצבא משרת שלוש שנים. שרות לאומי הוא שנתיים. ובחור ישיבה שוקד על התורה למעלה מעשר שנים. הבעיה היא, שכל רוח הועדה באה בצורה מזלזלת של "מאי אהני לן רבנן". כנגד זה צריכה להיות העצרת.

אוסיף עוד נקודה חשובה המצטרפת לעניין. אין זה סוד שבשנה האחרונה ישנה מתקפת חקיקה שרבים רואים אותה כחקיקה אנטי דתית. אין זה סוד שמובילי המהלך – מפלגת יש עתיד, באה עם אג'נדה מאוד ברורה ביחס אל החרדים ואל לימוד התורה, כאשר כפיית לימודי ליב"ה, וקיצוצי התקציב (ועוד חוקים רבים בענייני דת ומדינה) היא צד אחד שלה, וסוגיית גיוס בני הישיבות היא צד אחר שלה.

כאשר זו המגמה, גם אם לדעתנו יש מצוה מהתורה להתגייס לצבא, וגם אם אנו סוברים שעל פי דין תורה אין פטור לבחורי ישבה משרות צבאי, זה לא הנושא כאן. הנושא הוא יחס של רצון לבטל את לימוד התורה בישראל, ולחנך את החרדים בכור ההיתוך של החברה הישראלית. כאשר זה הנושא, אני נמצא בצד מאוד מוגדר.

נכון, יש לנו ויכוח עם החרדים בתוך בית המדרש. אך כאשר באה כפייה חילונית נגד בית המדרש שלהם, אני נמצא יחד עם בית המדרש שסובר אחרת ממני, ולא עם החילוני שמבחינתו בא להוציא אנשים מבית המדרש. גם אחרי העצרת, יהיה לנו ויכוח עם החרדים בתוך בית המדרש האם כל בחור ישיבה חייב להתגייס, כמה להתגייס, מה הדין כאשר בכל מקרה יש המוני חיילים יושבי בטל, ומה הדין בצבא שמגמגם במלחמתו באוייב. אך כך זה בדיון בתוך בית המדרש. לא יתכן, שאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות יכריעו את בית המדרש.

נזכור, אנו באים בשם מצות ה'. על פי הבנתנו, התורה ציותה אותנו לשרת בצבא. ואכן, אנו מצטערים שאחינו החרדים אינם רואים בדבר מצוה, ואינם נרתמים לקיומה.

ובאותה מידה, לא פחות כואב לנו על אחרים שאינם מקפידים על שמירת שבת, הנחת תפילין וטהרת המשפחה. יש עתיד באה ממקום אחר לגמרי. מתוך ש"מעצבן אותם" לראות "דוסים". הם נגד לימוד התורה של החרדים, וגם נגד ישיבות ההסדר. מבחינתם, זה לא בא לעורר את החרדים לקיים מצוה שהם מתרשלים בה. מבחינתם זה בא לעקור את עולם התורה. כאשר זו הגישה, מקומנו הוא ברור. אשר על כן נעניתי בשמחה לחתום על הקריאה להשתתף בעצרת.

אני יודע, יהיו בעצרת גם דברים שלא לרוחי. עלולים לדבר סרה במדינת ישראל, והדברים מאוד יכאבו לי. ליבי מתפלץ לראות את דברי הבלע המפורסמים בעיתונות החרדית נגד רבותינו. אולי אפילו לא אהיה מסוגל לשמוע את הדברים, ואאלץ לפרוש באמצע העצרת. אך כשם שאנו יודעים להעריך ולשתף פעולה עם ציונות חילונית, ללא תורה, אשר חלקם מחרפים את רבש"ע (וגם את רבותינו), כך צריך שנדע להעריך ולשתף פעולה עם תורה לא ציונית.

==

הרב מאיר גולדמינץ הוא ראש ישיבת חוות גלעד ומרבני דרך אמונה.