תשע, זה מספר הפעמים שהוצת רכבו של תושב שכונת שמעון הצדיק טל יושבייב. תשע הצתות שנאה, תשע פעמים שפשע שנאה על רקע דתי ולאומי האיר את ליל השכונה.

על ספירת בקבוקי התבערה כבר ויתר מר יושבייב, כולל הבקבוק ששרף את מיטת התינוק של בנו ואך במזל לא שהו בני המשפחה בבית.

להלן מקרה קלאסי של אלימות המונית, על רקע שנאה, אלימות שלא מבדילה בין ילד, תינוק ומבוגר, בין גבר לאישה, בין בית לרכב. כל דבר 'שנגוע' ביהודיות הנו יעד לאלימות.

"פורום תג מאיר נוסד בחג החנוכה תשע"ב במטרה להשמיע קול של סובלנות, כבוד הדדי ומאור פנים כלפי שכנים, זרים וגרים בתוכנו…", כך באתר פורום תג מאיר שהקים ומנהל ד"ר גבריהו. אולם כאן, ובמקרים אחרים ד"ר גדי גבריהו שתק, ארגון 'תג מאיר' שתק.

כבר לימדונו גדולים ש'שקט הוא רפש' אך גם הם לא העלו על דעתם שרפש מהסוג הזה יכול להתקיים. גם משטרת ישראל שתקה ואף וויתרה כהרגלה על אכיפת החוק.

למול 'המאיר' והמאור-נאור גבריהו עומד ח"כ איתמר בן גביר אשר החליט לקחת את החוק לידיו הפרלמנטריות והקים לשכה מתוך שתי מטרות ברורות: להפגין ריבונות ולהחזיק כוחות אכיפת החוק בשכונה.

המקרה הנ"ל מצטרף לשורה של מקרים שונים בהם ח"כ בן גביר התנדב, פרו-בונו, כעו"ד ועתה כפרלמנטר, להגן על רכוש, בטחון וחיי יהודים.

המקרה הנ"ל מצטרף לשורה של מקרים בהם חברי 'תג מאיר' בהנהגת גדי גבריהו התעלמו ממקרי אלימות כנגד יהודים או שצבעו אותם ב'גוון טרגי' כאילו גם הם תולדה של אלימות יהודית. צביעות מהדהדת שכזאת חושפת את מערכי נפשו של ד"ר גבריהו.

מר גבריהו שואב לעצמו את הסמכות להטיף מוסר לאחרים, לבזות מאות אלפי מצביעים המאמינים בדמוקרטיה, בהתיישבות, בנצח ישראל. לבזות אותם ולהכליל אותם עם ארגון חוליגני כמו 'לה פמיליה'.

אולי מקל על עצמו גבריהו להשוות ולהכליל כך, שכן רק כך הוא מסוגל להסביר את התחסדותו לעצמו. בין אם לח"כ בן גביר שבמעשיו ייתכן והציל חיים בשמעון הצדיק ובין אם לכל מצביעי הציונות הדתית שעמדו יחד עם מפלגתם כחומה בצורה מפני מתן לגיטימציה מימין למפלגת רע"מ.

הרעיון הציוני כולו עומד על בלימה ומי שמונע מהרעיון ליפול הוא מושא הביקורת של גבריהו. והנה זה מדבר באדונות ופטרונות על התאבדות קולקטיבית למראה דימוי עצמי מוסרי.

הגיעה העת שהציבור הדתי לאומי יוקיע מתוכו אנשים שתחת אצטלה מוסרית מכפישים אותו. בשם השייכות המגזרית מוציאים דיבת הציבור ומחפשים את הליטוף אי-שם מ'המרכז' הישראלי, אותה אליטה תבוסתנית שחלומה הרטוב הוא 'התנתקות 2'.

לא בכדי נרתע גבריהו מפני "הפלסטינים החפים מפשע" שיפגעו משום מה, אבל הוא לא נותן דעתו ולבו אל היהודים החפים מפשע שיפגעו ונפגעו כמו טל יושבייב; אהבתו לבן עמו תלויה כמובן בעמדת בן עמו – אם אינך 'טהור' הרי אתה טמא, ולכן אלימות כנגדך לא תזכה אותך בכתף פעיל או ביקור מנכ"ל לרוב, רק מצלמה של כתב זה או אחר שכן את מעמדו חשוב לגבריהו לשמר, למען יכול לחוש עליון ומורם.

התחזקות מפלגת הציונות הדתית היא תקווה ולא סכנה. שכן היא מייצגת דבר שגבריהו לא יזהה גם אם יצפה בצילום רנטגן של עצמו – עמוד שדרה, שרירים חסונים.

גם אם ישוחח עם גדול הפסיכולוגים הוא לא ימצא בעצמו רוח איתנה והבנה עמוקה של המצב הגיאופוליטי של עם ישראל מול אויביו כמו שיש במפלגה הנ"ל.

יש סיבות להצביע למפלגה ויש סיבות שלא, אולם לא אדם מתחסד כגבריהו יכול להעיד עליהן. הוא פסול לעדות, נאור "וחושך בידו". שכמותו הם איתות לכל בר-דעת להזהר, שכן תחת הדימוי מסתתרת טינה והתנשאות.

ולך, זה שהושפע מטורו של גבריהו, הרמת אפך ואמרת 'בן גביר? אני מעל זה'. האם אינך רואה איך רצועת אדון כרוכה סביב צווארך? הגיע העת שתתחיל לחשוב בעבור עצמך ותפסיק לתת לאחרים להגדירך. ואולי כל המגזר צריך להתחיל לעשות כך.

טל קופל, פעיל חברה אזרחית ואיש חינוך.