יום רביעי בשעות הערב, האולם בכפר המכבייה מתמלא בעשרות פעילים. במה גדולה, בלונים, תופים והשיר "רק בגלל הרוח" של שלומי שבת שלא מפסיק להתנגן ברקע.

זה התפאורה בה נולדה מפלגה חדשה בישראל. כוכבי הערב, איילת שקד ויועז הנדל, פיזרו חיוכים ונופפו ידיים, הכל במטרה להשרות אופטימיות מיטיבית.

הבעיה היא שכפר המכבייה כבר ידע בעבר לא מעט השקות פוליטיות נוצצות, שהסתיימו תוך זמן קצר בכישלונות מביכים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שקד והנדל בפתח הכנס (צילום: סרוגים)

האויבים כבר מחכים

צריך להגיד – החיבור של שקד והנדל לא נובע מבחירה אידיאלית ולא מתוך תוכנית מתוכננת היטב. שני השחקנים הפוליטיים האלו פשוט נותרו לבדם על המגרש, ואימת אחוז החסימה דחף אותם אחד אל השנייה.

היטיב לתאר לי את זה אחד הפעילים בכנס: "זה כמו חתונה שנייה, של שני גרושים. יש אולי שמחה מסוימת, אבל זה לא הדבר המקורי".

המסע של מפלגת "הרוח הציונית" הולך להיות אחד הקשים שידע הפוליטיקה הישראלית. היכולת של שקד והנדל למשוך מספיק קהל, שיעניק להם מקום בכנסת, מאוד מוגבל, ומכל צד כבר מחכים להם אויבים מרים.

צילום: אריאל זנדברג

הבעיה האמיתית של הצמד החדש, שאין להם בשורה חדשה לציבור. מנטרת "ממשלת האחדות הרחבה" כבר נשחקה כל כך בשנים האחרונות, ואחרי שני הניסיונות הכושלים של ממשלות הרוטציה, לא ברור אם יש בציבור קשב למסר המעומעם הזה.

יתרה מזאת, הבחירה של שקד ללכת לכיוון "הימין הממלכתי" ולא על המגזר הדתי-לאומי היא לא מובנת מאליו, בייחוד כשזוכרים את הכישלון הצורב של מיזם "הימין החדש" בסבב א'.

ישלמו את המחיר הכבד?

החילונייה שהחלה את דרכה בלב ליבה של הציונות הדתית, בחרה שלא לנסות לכבוש מחדש את קולות המגזר, וההימור על "הימין הרך", על אף שחלקו הגדול סרוג, יהיה בבחינת צל"ש או טר"ש.

אמנם הסקר הראשון מעניק למפלגת "הרוח הציונית" ארבעה מנדטים, ומפיח גם קצת רוח של אופטימיות שיש עוד לאן לעלות, אבל הקרב על הקולות הפריכים הולך להיות אכזרי.

צילום: אוליביה פיטוסי ויונתן זינדל – פלאש 90

בזמן ששאר המפלגות יתעקשו לשחק על ציר ביבי-לא ביבי, הרצון להלך בין הטיפות כנראה נידון לכישלון.

ללא קמפיין אפקטיבי ועבודת שטח חזקה (וכנראה גם הרבה מזל), דווקא שניים מהשרים הכי טובים שהימין ידע בשנים האחרונות, עלולים לראות את הכנסת הבאה מבחוץ, ויהיו אלו שישלמו את המחיר הכבד של ההחלטה ההיא, להקים את "ממשלת השינוי".