קרוב לוודאי שאין להורות על איסור גיוס נשים לצה"ל/ תגובה

במקום גדולים אל תעמוד

השאלה שבה דן כבוד הרב יועזר אריאל שליט"א היא: האם ניתן לשקול מחדש את נושא גיוס בנות במידה והצבא יאפשר להם הקפדה מליאה במצוות ושמירת הצניעות, לאחר משא ומתן כדרכה של תורה מסיק הרב אריאל שליט"א: "אין היתר לבנות להתגייס לצה"ל, גם אם יתקיימו התנאים המאפשרים לבנות לשמור על הצניעות ועל קיום המצוות במלואם". אנסה להוכיח בשורות קצרות אלו, שמסקנתו של הרב יועזר אריאל אינה הכרחית- ממכלול המקורות בסוגיה סבוכה זו.

אקדים התנצלות: איני כדאי וראוי לחלוק על הרב אריאל שליט"א, וק"ו בהלכות ציבור החמורות, ברם שני דברים גרמו לי לא לחשות: ראשית, לפי מיעוט הבנתי וידעתי עיקרי הסוגיה מורים אחרת לחלוטין מהדעה ההלכתית המקובלת בציבור היום, שהרב אריאל כאמור מחזיק בה. ושנית: בנות רבות שלמות ויראות שמים מחוגי משפחתי וסביבתי זוכות לקיים את מצוות מלחמת ישראל מיד צר בהידור רב באמצעות גיוס לצבא, ולאחרונה הן נמצאות מותקפות בצורה חריפה על ידי רבנים ואישי ציבור, המגדירים אותן כעבריינות ממש. ולעניות דעתי: על לא עוול בכפן.

מסיבות שהמקום גרמן אביא את המקורות ההלכתיים בקצירת האומר ממש ולא אוכל להתפרס לשאלות וספקות צדדים, אנסה להראות שמבחינה הלכתית גרידא דומה שהבנות המתגייסות לצה"ל אינן עוברות על כל עבירה. ואדרבה, מצווה הן מקיימות- ועלינו ללמד עליהן זכות לכל הפחות.

האומנם נשים פטורות ממלחמת מצווה?

המקור שבו פתח הרב אריאל את דיונו הוא הגמ' במסכת סוטה (מד, ב, וכן בדף י): "במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". הפירוש הפשוט של מקור זה הוא שלא ניתנים כלל פטורים במלחמת החובה, וכשם שהחתן משתתף במלחמת המצווה אף הכלה משתתפת בה, רוצה לומר: במלחמת חובה אף נשים משתתפות. אומנם הרב אריאל מביא כת אחרונים הממתנים את דברי הגמרא, הלוא הם הרדב"ז בביאור דברי הרמב"ם, הרש"ש על הגמרא והתפארת ישראל על המשנה המבארים שכל חובת הגיוס המוטלת על נשים מוגבלת רק לסיפוק מים ומזון- דהיינו ליחידות קרביות.

בנוסף לכך מציג הרב אריאל את דעתו של ספר החינוך במספר מצוות (תרג-ד, תקסו) הסובר שנשים פטורות ממצוות המלחמה- לאור כך מסיק הרב אריאל (הציטוט במקור): " לאור האמור אין לגייס נשים לצבא, כי אסור להם להשתתף בקרבות נגד האויב", ואנסה להעמיד את הדברים על דיוקם, ואתייחס לראשון ראשון ולאחרון אחרון.

ראשית- כלל נקוט הוא בידנו שנשים חייבות בכל המצוות בתורה, למעט מצוות שהזמן גרמא, ולמעט מצוות שמצינו בהן מיעוט מפורש, וממילא הרוצה לאסור על נשים לשרת בצבא להביא מקור ומיעוט לכך (וראה בדברי המנחת-חינוך שיבואו לקמן, שטען אף הוא טענה פשוטה זו).

ושנית כמדומני אין זה נכון להציג את דברי הרש"ש, הרדב"ז ותפארת ישראל כהבנה הפשוטה של דברי הגמרא ובכך לצמצם בהכרח את חובת גיוס הנשים לצבא, שהרי משמעותה הבסיסית של הגמרא היא שנשים מחויבות להתגייס כגברים למלחמה ממש, וההוכחה לדבר: שהרי לאור כך שהבנה זו אכן סתרה מקורות אחרים מדברי חז"ל המדברים על חובת הצניעות באשה ומתוך הבנה שיציאה למלחמה בפועל סותרת צניעות זו התקשו האחרונים בגמרא זו ולכן נטו פרשנים אלו לבאר את דברי המשנה בצורה מצמצמת.

ברם: אין לטעון שזוהי ההבנה הפשוטה בגמרא, ההסבר הפשוט הוא שיש על נשים להתגייס בפשטות אף למלחמת מצווה, אומנם- גם אחרי דברי האחרונים, דומה שקיימת חובה של ממש על נשים להתגייס לתפקידים ערפיים. אומנם- דומה שבמחילת כבוד תורתם של האחרונים שצוטטו, דרך המלך בדברי רבותינו הפסוקים היא שקיימת חובה על הנשים להשתתף במלחמה כאחד, ראש וראשון הוא הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ז ה"ד: אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" רוצה לומר- במלחמת רשות אין יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", ואומנם: היא שרצו לצמצם את תחולת דברי הרמב"ם דווקא לעיסוקים ערפיים, ובניהם הרדב"ז שהוזכר לעיל. אך מה נעשה ושפתי הרמב"ם ברור מיללו בסוף פרק י"ד בספר המצוות: "וידוע שאין הנשים דנות ולא מעידות (עדות רפ"ט) ולא מקריבות קרבן בידיהן ולא נלחמות במלחמת רשות" יש לדקדק בדבריו: אינם נלחמות במלחמת רשות, הא במלחמת המצווה- וודאי שנלחמות- וממילא עולה מדברי גדול הפוסקים בענייני הלכתא דמשיחא, שאכן נשים מצוות להילחם, וראיתי שראיה זו הביא בין השאר הגאון המופלא רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ועיין גם בקובץ התורה והמדינה ב' עמוד צח שהביא ראיה זו.

ומעתה ניתן לשוב אף למקור השני שהביא הרב אריאל בדבריו- והם דברי החינוך הטוענים שנשים פטורות לחלוטין ממלחמה- יש להדגיש, הפטור שנותן ספר החינוך מקיף יותר מהמוצג בדברי שאר האחרונים שהובאו, שהרי מדבריו משתמע שאף ביחס לתפקידה לחימה נשים אינן מתחייבות, על דברי החינוך האלה כאמור מסתמך הרב אריאל, אך לעניות דעתי הסתמכות על דברי החינוך בסוגיה זו שגויה לחלוטין, ושתי תשובות בדבר, ראשית: לאחר שהוכחנו מדברי הרמב"ם באופן ברור שקיימת חובת מלחמה על נשים וגברים כאחד, דומה שמשקל דבריו ההלכתיים משמעותי יותר מדברי החינוך.

ושנית: ועקרונית הרבה יותר, האחרונים התקשו בדברי החינוך הנ"ל ותמהו עליו- ונראה שלפי ההבנה הפשוטה, דווקא העמדה הפוטרת נשים היא התמוהה- והעמדה הפשוטה של רבותינו ז"ל היתה שנשים מחויבות להילחם במלחמת מצווה, לכל הפחות בתור חיילות עורפיות. בראש ובראשונה כך תמה על דברי החינוך גדול מפרשיו: ה'מנחת חינוך', וז"ל: "והרהמ"ח פוטר נשים ממצוה זו ונראה קצת דפוטר אותם מהלאו ג"כ ובר"מ אינו מבואר זה וצריך ראיה לפטור נשים ממ"ע שאין הזמ"ג ובפרט במקום לאו ג"כ ומ"ש כי להם לעשות המלחמה ולא לנשים באמת מלחמת מצוה הכל יוצאין אפי' כלה מחופתה כמבואר בש"ס ובר"מ פ"ז כאן"- כאמור, החינוך מתבסס על שתי ההנחות שהכבר הצגנו לעיל, ראשית- המושכל הראשון הוא שנשים חייבות בכל מצווה, ושנית: ההבנה הפשוטה בש"ס וברמב"ם היא שנשים חייבות במצוות מלחמה.

אומנם, אין זוהי עמדת המנחת חינוך לבדו אלא דעת רוב האחרונים שתמהו על החינוך, והאריך לקבצם כעמיר גרונה מרן הגר"ע יוסף בבקיאתו המבעיתה בשו"ת יביע אומר חלק ח סימן נד, ובתוכם: המהרי"ל דיסקין, המשנה למלך, ספר "מראה גדול", שו"ת קרן דוד, חתן סופר, ערוגת הבושם ועוד . ומכל המורם לעיל עולה שהבנתם הפשוטה של רובם של האחרונים היא שנשים מחויבת לצאת למלחמת המצווה, ובוודאי לעסוק בצרכים עורפים על כלל ענפיהם.

איסור לבישת נשק בצבא

ואומנם, מדברי הרב אריאל משתמע שאימץ באופן עקרוני את ההבנה שנשים רשאיות (או ביתר דיוק-חייבות) לשרת בתפקידים ערפיים, אך לדעתו קיים מחסום עקרוני לשירות זה, וזאת לאור איסור "לא ילבש" המופיע במסכת נזיר (נט ע"א) המונע מנשים ללבוש בגדי גבר, ובנידון דידן: מונע מנשים ללבוש נשק. אם הנני מדייק היטב בדברי הרב אריאל, האיסור העיקרי על נשים המתעדות להתגייס לתפקידים ערפיים, אומנם לענ"ד נקודה זו אינה יכולה לשמש יסוד כולל לאיסור, והלוא על מדוכת היתר שימוש בנשק לנשים כבר ישבו פוסקי דורנו, ואציג את הדברים בקצרה.

ראשית, דעה מרכזית בפוסקים היא שכל איסור "לא ילבש" שייך רק בדרך עידוי וקישוט, וביניהם בעלי השולחן ערוך רבותינו הגדולים הב"ח והט"ז ביו"ד סימן קפ"ב. ומצינו כעין בניין אב לדבריהם בראשונים מדברי התוס' שבת נ ע"ב (ד"ה בשביל) הסוברים שכל שהלובש בגדי אישה עושה זאת מפני שמתייבש מדעת בני אדם אינו בכלל איסור זה, וכעי"ז ראה גם במרדכי (שבת שכז) שהבין גם הוא שהיכן שלבישת בגדי אישה נעשית מחמת הבושה אין בכך כלל איסור, ומעתה נראה שלא קיים חשש כלל ועיקר בנשיאת ושימוש נשק, ועיין בשו"ת יחווה-דעת חלק ה סימן נה שהתיר אף הוא מטעם זה לגננות לשאת נשק ופסק שאין זה בגדר 'לא ילבש'.

היסוד השני להתיר המהווה כלל עקרוני בכל דיני "לא ילבש", הוא שבגד המיוחד לנשים וגברים כאחד- אינו נכלל בכלל האיסור, הדברים מדויקים בדברי הרמב"ם הלכות בפי"ב מהלכות עבודה זרה, ומהטור והשולחן ערוך בסימן קפג, שהגדירו את הבגדים האסורים "לפי מנהג המקום ההוא", וממילא העיקרון המתבקש מאליו הוא שבגד שלפי מנהג המקום ראוי ללבוש גברים ונשים כאחד אינו נכלל באיסור לא ילבש. ובאמת כך מצינו בדברי הפוסקים: ראה למשל במהרש"א בנדרים מט ע"ב, וכן בקידושין לז ע"א ,וכך פסק בשו"ת לב חיים ח"ג סימן כו.

לאור כך מסתבר לטעון שבימנו, ובמיוחד במדינת ישראל שבה חל חוק גיוס חובה על גברים ונשים כאחד, ובשל השימוש המקיף של נשים וגברים כאחד בנשק במסגרת הצבא, שנשק מוגדר ככלי גבר ואשה גם יחד ולא שייך בו כלל איסור "לא ילבש". ואכן, הדברים כבר מפורשים בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סימן עה ד"ה אבל בעצם: "וכל עניני נשק יש להחשיב דרכן דתרוייהו בין גברי בין נשי בזה אף אם לענין המציאות לא ניסו הנשים בזה מפני חולשתן ויראתן ואין יכולות להציל עצמן משום דכן צריך להיות ולא שייך לעשות חלוקים בזה"- ומה נשיב אחרי הארי? וכעין סברא זו מצינו בדברי הגר"ש גורן זצ"ל בשו"ת תרומת הגורן ח"ב עמ' 73, ומעתה נראה לאור ספרים וסופרים, שאין לאסור גיוס נשים לתפקידים עורפים משום האיסור בשימוש בנשק.

סיום

לסיכום, כפי שהעלינו בקציר האומר פשטות המקורות מורים שנשים המשתתפות במלחמת המצווה מקיימות חובה הלכתית יסודית. הן מצד דיני מלחמה. שם הוכחנו שדעת הנשר הגדול ורוב מניין של האחרונים לחייב נשים במלחמת המצווה. והן מצד דיני "לא ילבש" הראינו שקרוב לוודאי שאין להורות איסור על גיוס נשים לצה"ל בתנאים אופטימלים.

אסיים בהתנצלות מעין הפתיחה, איני כדאי לחלוק על הרב יועזר אריאל שליט"א, שקוטנו עבה ממותני אך מה אעשה ותורה אמת כתיב ביה, ועיקר דברי בזאת הם כתלמיד הדן בפני רבותיו. ואוסיף עוד הסתייגות (ועיין בהקדמה של הגרצ"פ פרנק להלכות מדינה ח"ב שהעיר כעין זה) שאף במידה ודברי נכונים מצד ההלכה, מכל מקום יש לתת את הדעת להיבטים החינוכיים והמערכתיים הנלווים להכרעה שכזו, וזאת על דעת מורי הדור בלבד, אך כאמור לעיל, עיקר דברי הם להלכה בלבד- ולא למעשה, אך מכל מקום יש בדברי אלה בכדי לשכך את האש וגופרית המופנות לעבר בנותינו הבוחרות לשרת בצבא.

 לאור כל זאת נראה לעניות דעתי לחתום מעין הפתיחה: בהינתן מצב נתון, שבו הצבא יאפשר לבנות הקפדה מליאה במצוות ושמירת הצניעות [ללא נקיטת כלל עמדה האם מצב שכזה קיים או לא] . התשובה היא: וודאי שעלינו לשקול להתיר, ולא רק: אלא דומה שאף חובה ומצווה בדבר.

==

דוד בנבנישתי הוא אברך בכולל בעיר העתיקה.