היום, 24.7, הוא יום פטירתו של יצחק בשביס-זינגר. הסופר היהודי-פולני, חתן פרס נובל לספרות שנפטר לפני 31 שנים במיאמי. מעבר להיותו סופר ענק, הוא היה דמות מרתקת.

כמה אנקדוטות שאולי לא ידעתם על הסופר הידוע:

1. נולד בכפר בפולין, להוריו ר' פנחס מנדל ובת שבע זינגר. את השם "בשביס", אימץ לימים בעצמו, כדי להנציח את שמה של אמו שנספתה בשואה.

2. גדל במשפחת חרדים נודעת, ועד גיל 12 לא קרא ספרות חול כלל. הוא עבר לוורשה שהיה בן שש, וכבר אז התעוררה התעניינותו במדעים, פילוסופיה וספרות עולמית, וספקנותו הדתית גברה. את הספרות הקלאסית של טולסטוי ודוסטויבסקי, היה קורא "מתחת לשולחן".

3. כשהיה בן 20, שב לוורשה אחרי שעזב אותה בנערותו עם אמו בשל מצוקת הרעב שהייתה בעיר. עם חזרתו, הציע לו אחיו הסופר ישראל יהושע זינגר, לגזוז את הפאות ולהחליף את הקפוטה שנהג ללבוש, בלבוש מודרני.

4. את סיפוריו הראשונים כתב בעברית, עבר ליידיש, אך ספריו הפכו לרבי מכר דווקא באנגלית. כשזכה בפרס נובל לספרות, התלבט באיזו שפה ינאם בעת קבלת הפרס. כפשרה, התחיל את הנאום ביידיש והמשיך באנגלית.

5. בשביס-זינגר נפרד מבת זוגו רוניה פונטץ', אם בנו ישראל זמיר, והתחתן עם אלמה היימן וסרמן, לה היה נשוי יותר מחמישים שנה. ג'נט האדה, שכתבה עליו ביוגרפיה אמרה על הזוגיות שלהם כי "בשביס לא היה יכול למצוא לו אישה שיהיו לו עמה פחות במשותף".

6.לבשביס-זינגר היו שמות עט נוספים, כמו ושרבסקי, וד. סגל.

7.אחרי גיל 60, הפך לצמחוני, והאידיאולוגיה הצמחונית הפכה לאחד מהנושאים המרכזיים בהם עסק.

8. בנו, ישראל זמיר, מספר על טיול שגרתי שלהם בשדרות ברודווי, אז אביו פיזר זרעונים ליונים כפי שנהג תמיד. לשוטר שפנה אליו בטענה שהוא מזהם את השדרה, ענה- "אדוני השוטר, חורף עתה, קר. יונים רעבות מסתופפות על גגות פרוצים לרוח, מקוות שמישהו ירחם עליהם ויאכיל אותן. מי יודע, אולי בגלגול הבא נתגלגל שנינו ליונים רעבות".

9.בשביס-זינגר היה מרבה לדבר בטלפון, ושעות רבות מיומו העביר בשיחות עם מכרים, ידידים, ולא מעט גם עם קוראים אלמונים שרצו לפטפט איתו. בראיון עם עפרה אליגון מ-1968, סיפר על שגרת יומו, בה הוא כותב בין טלפון אחד למשנהו. למה אינך מנתק את הטלפון? שאלה אליגון. "למה אנתק? איני חושב שכתיבתי חשובה כל כך".

10. יצחק בשביס זינגר היה מגדולי הסופרים, וכתב עשרות ספרים ומחזות. למרות הכבוד שזכה לו, היה איש צנוע ונעים, ואמר למשל: "עליי להשתכנע, או לפחות להשלות את עצמי, שרק אני מסוגל לכתוב את הסיפור המסוים הזה."