הרב אילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה וראש מכינת 'רוח השדה' – פרסם פוסט בו הוא כתב איזה איסור הוא היה מבטל לו היה בידו לעשות זאת, ואמר כי היה בוחר באיסור "לא תישא את שם ה' לשווא".

הפוסט המלא של הרב אילעאי עופרן

אם הייתי מקבל איזו אפשרות שמימית חד פעמית לבטל איסור אחד בתורה, זה בלי ספק היה האישור לשאת את שם ה׳ לשווא. ‏כי שמתי לב שכדי שלא לשאת חלילה את שמו לבטלה, החליטו רוב הדתיים פשוט לא לשאת אותו בכלל.

‏באופן מוזר ומתסכל למדי, האנשים ששם שמים הכי פחות שגור על פיהם הם דווקא אנשים דתיים. מי שאינם חוששים לאיסור "לא תשא" מרשים לעצמם להזכיר את אלוהים הרבה יותר.

‏‏לא מזמן התקשר אליי אדם שהבן שלו ניצל מסכנה גדולה. הוא הרגיש רצון עז להודות לקדוש ברוך הוא ושאל אם הוא רשאי לברך "הגומל". על פי ההלכה הפשוטה, הבן הוא זה שצריך לברך בעצמו, ועבור האב המודה לא תקנו חכמים ברכה. בפשטות, אם האב יברך הגומל זו תהיה ברכה לבטלה. עד שמישהו סוף סוף כבר מרגיש צורך אמיתי, כן ואותנטי להודות לה׳ על רוב חסדיו, דווקא הרב הוא מי שעוצר אותו.

לא פעם מצאתי את עצמי מתכווץ בחופות, כשהרב אמר לחתן לברך "שהחיינו" על הטלית, ולכוון גם על החתונה. כי איכשהו, להודות לה׳ על שהחיינו והגענו להתחתן עם אהבת ליבנו זה ספק ברכה לבטלה. כמה מתסכל שמה שמציל אותנו מחשש האיסור הזה הוא איזה בגד חדש.

המחוייבות להלכה היא הבריח התיכון של החיים היהודים בעיני. ודווקא בגלל שהנושא הזה כל כך חשוב ויקר לליבי, חשוב לי לשמוע את הקול הזה, אותו אני שומע לא מעט מהתלמידים והתלמידות שלי, שמסב את תשומת לבנו לעובדה שלפעמים, כמה קשה לי להודות בזה בקול, התרופפות של המחוייבות ההלכתית יוצרת הזדמנויות אמוניות ורוחניות גדולות. למשל היכולת להנכיח בחייהם לא רק את התורה, המצוות וההלכה, אלא גם את הקדוש ברוך הוא.