הזמרת הדתייה, יעל קבסה, שהוציאה השבוע שיר חדש בשם "יה מאמא" בטור מיוחד לכבוד שבועות.
כך יעל קבסה כותבת: "כמה קשה להיכנס לראש של האחר. ועוד יותר מזה: כמה קשה לצאת מתוך עצמי. איך מצליחים לפתוח את הקופסא הזו שאני נעולה בה – ההיגיון שלי, נקודת המבט שלי, תפיסת העולם שמושרשת בי, ההרגלים המוטמעים?"
"השאלה הזו פוגשת אותי בכל מפגש שלי עם העולם, עם המציאות, עם האדם האחר. וככל שהמפגש נוגע עמוק יותר – הוא מטלטל אותי יותר וקורא תיגר על האופן שבו אני תופסת את המציאות. פעם הייתי מתבצרת בעמדה שלי ונלחמת על קיומי – היום אני בוחרת לראות בכל מפגש כזה הזדמנות לפתוח שערים בתוכי למציאות אחרת, לתפיסת עולם חדשה".
"מעמד מתן תורה היה הזדמנות כזאת: שער ליציאה מתוך עצמנו, דרך להיפתח לעולמות חדשים".
"ההסכמה לפנות מקום, לבטל את דעתי בפני היגיון אחר משלי ולבחון רעיון חדש היא לא קלה וטבעית לנו – אבל רק כך נוצר חיבור אמיתי, נקודת ממשק ביני ובין העולם שמחוץ לקיום הפרטי והאגואיסטי שלי. כאשר אנחנו מאמצים את תנועת נפש הזו של הקשבה וקבלה – היא פועלת בתוכנו בכל מערכות היחסים שלנו – בזוגיות, בעבודה, בקשרים מזדמנים, ובאופן הכי עמוק: מול הבריאה ומול הבורא".
"בחג שבועות נקודת הממשק הזו בין שמיים לארץ אמנם נקראת מתן תורה, אבל לולא הקבלה לא היתה נתינה. נתינה מתרחשת רק כשיש שני צדדים – משפיע ומקבל. לו היה רק צד אחד נותן ולא כלי שיקבל את השפע – הנתינה לא היתה מתקיימת".
צילום: זה הזמן לפופ אמוני נשי: יעל קבסה עם "אין מתן בלי קבלה, אין מלך בלא נתינים, אין מנגינה בלא מנגנים שיתבטלו אליה. ללא ההסכמה שלנו להיפתח ולקבל – כל האור הזה היה נשאר גנוז, נותר תלוי בשמיים ולא מגיע לארץ".
"יש לנו תפקיד אקטיבי בהתרחשות הזו של מתן תורה: הבורא מצפה מאיתנו שנכיר בו, שנסכים להכניס את ההיגיון שלו אל תוך הבית שלנו – למערכות יחסים שלנו, ליומיום שלנו, לבחירות ולתגובות שלנו. רק כאשר הנותן בוחר להעניק והמקבל נפתח ומוכן לקבל – רק אז הופך המפגש לנתינה אמיתית, למיזוג של חומר ורוח, לחיבור בין עולמות, לנשיקת השמיים לארץ".
"מתן תורה בשבילי הוא שער לעולמות חדשים".
תגובות