אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

"אחרי שנתיים, גיליתי שאני עדין נושמת"

"לשדה התעופה הגעתי עם דמעות בעיניים, לא רציתי לצאת, מהאוטו, לא ענין אותי לעלות למטוס. בסופו של דבר הנסיעה הזו שינתה את חיי". סיפורה המרגש של מישל ,על מסע ההורים של עמותת "זיכרון מנחם" ללונדון ועל הבחירה בחיים לצד המחלה של בנה

"אחרי שנתיים, גיליתי שאני עדין נושמת"

עד ספטבמר 2020 היינו משפחה רגילה ומאושרת,אני שירתתי כקצינת נפגעים בצה"ל,  בעלי עבד בסמלת, גרנו בדירה חמודה בפתח תקווה עם שלושת ילדינו, אדם הבכור והתאומיקס שחר ורוני. כולם הגיעו לעולם בטיפולי ivf, אחרי שאיבדנו מספר הריונות.

אדם היה ילד שונה- לא מאוד פיזי, מרכיב משקפיים, חלש גופנית ונמוך לגילו. אבל לצד הקושי אדם היה ילד בריא וחכם בצורה בלתי רגילה, אהוב על הבריות, ילד כובש ששובה כל לב…בדצמבר 2019 אדם החל להתלונן על כאבי ראש, הרופאה אמרה שילד לא צריך לסבול מכאבי ראש ושלחה אותנו למיון שם הוחלט לעשות לאדם MRI.

ב 15.9.2020, יומיים לפני ראש השנה בו החל סגר שלישי במדינת ישראל, יצאנו מביתנו לשניידר לבדיקה. חששנו כיוון שהבדיקה נערכה בהרדמה מלאה, אבל לא העלנו בחלומות הכי גרועים שלנו את מה שנאלץ להתמודד איתו בהמשך.

בזמן ההתאוששות מה MRI אדם היה עצבני, סירב לאכול ובכה ללא הפסקה, כל רצונו היה שיוציאו את העירוי מידו (לימים נלמד שיש לו חרדה גדולה ממחטים). בעודי מנסה לשכנע אותו לאכול הטלפון שלי צלצל ועל הקו היתה הרופאה שבדקה את אדם אי שם בדצמבר 2019 – "הייתם אצלינו לפני כמעט שנה וביקשנו שתעשו MRI", אמרה,  "בדיוק עשינו" עניתי לה ובליבי הערכה עצומה על כך שהם עוקבים אחרי המטופלים והתקשרו להזכיר לנו. "כן אני יודעת", היא אמרה, "לכן התקשרתי, רציתי שתחזרו מחר לבדיקות נוספות".

הלב החסיר פעימה והכל סביב החל להסתחרר. השירות הצבאי כבר למד אותי לזהות שטוב לא יצא מזה. "תגידי לי בבקשה מה ראיתם" התעקשתי והיא ענתה בגמגום "מישל, נלווה אתכם לאורך כל הדרך". קיבלתי תשובה- והעולם נפל עלינו. ברגע אחד האדמה נשמטה מתחת לרגליים והילד האהוב והבריא שלי יצא למלחמה של חייו.

אני אדם מעשי, צריכה לעשות מה שאפשר גם ובעיקר במצבים בהם נראה שאין מה לעשות. אחרי שהדמעות ייבשו, התחלתי לתכנן איך מודיעים למשפחה ולחברים, הבנתי שלצבא לא אלך בקרוב, עשיתי רשימה של משימות, הכל כדי לא להרגיש את הפחד והכאב שהשתלטו על כל נים בגוף.

אך אלה לא ויתרו ובאו בלילות ארוכים ללא שינה, לילות של שיחות ארוכות ביני ובין הירח, רגעים של תחינה, של כעס, עייפות, עצב ופחד גדול.

כשאדם חלה הימים ימי קורונה, קיימות מגבלות על תנועה, כניסה לבית החולים, סגר בפתח וערב חג בעוד יומיים.בני משפחתנו לא יכלו להיות לצידנו, את השכנים באלפי מנשה, הישוב שאליו רק עברנו -לא הכרנו והתחושות קשות.

תוך שבועיים אדם נכנס לניתוח ראש ראשון. 8 שעות מורטות עצבים של המתנה, אשפוז בטיפול נמרץ וכישלון של הניתוח.הערכות לניתוח ראש נוסף וגולת הכותרת: אדם נזקק לעבור הקרנות פרוטונים, הקרנות שלא מבצעים בארץ לכן נשלחנו לטיפול באוסטריה. עצרנו את חיינו, ארזנו בית ושלושה ילדים והעברנו את עצמנו למדינה זרה בשיאה של מגפה עולמית.

מאז שאדם חלה כל עיסוק אחר שהיה בחיי בוטל, לא יכולתי להמשיך לעבוד וקיבלתי תמיכה שאין כדוגמתה מצה"ל. הקדשתי את חיי למטרה אחת בלבד – הטיפול באדם. החלטתי להיות שם במאת האחוזים – בכל בדיקה, טיפול, התייעצות עם רופא, תכנון הטיסה לאוסטריה, למידת המחלה, השלכותיה והטיפול הנכון בה. כל עיסוקי בימים ובלילות היה הטיפול באדם.

למזלי, במהלך המחלה של אדם הכרנו את עמותת "זכרון מנחם" המסייעת לילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם. מצאתי בעמותה בית של ממש, לי, לאדם ולכל המשפחה. לאחרונה, כשנודע לנו על מסע ההורים ללונדון שמחנו מאד, אך חששנו בו בזמן. חששנו להשאיר את הילדים לזמן ארוך כל כך בלעדינו. אמנם יש לנו אמהות אלופות שמסייעות לנו באופן יומיומי, אך חששנו שזה ארוך מדיי, שהם לא יצליחו בלעדינו ויותר מזה- שגם אנחנו כבר שכחנו איך זה להיות בלעדיהם.

לשדה התעופה הגעתי עם דמעות בעיניים, לא רציתי לצאת, מהאוטו, לא ענין אותי לעלות למטוס, אדם חוגג ביום ראשון הקרוב את יום הולדתו השביעי ולא יכלתי לדמיין שלא אהיה איתו ביום הזה. הלב כאב לי בכל חלק. אבל ידעתי שאני לא לבד- בעלי היה נחוש לצאת למסע ועודד אותי לעשות את הצעד הזה, ולצדו , עוד 15 זוגות שצעדנו יחד בקבוצות תמיכה חודשים לפני המסע – והיינו אחד לשני גם ברגע הקשה הזה בנתב"ג.

בנסיבות אחרות, ככל הנראה ש-15 הזוגות שהגיעו- דתיים וחילונים, מישובים שונים ורקע שונה היו חולפים זה על פני זה ברחוב תוך התעלמות מופגנת. אבל כאן, בשותפות הגורל הזו, בקבוצת התמיכה של "זכרון מנחם" הפכנו למשפחה אחת, גדולה, חזקה, אוהבת.

אנחנו כבר לקראת סיום המסע, התוכנית מלאה בחוויות מהנות, צוות שמפנק ומשפחות מארחות שהפכו את ביתם לביתנו.אנחנו עסוקים כל היום בלבלות, לחוות ולראות,  יש לנו זמן לגעת,לדבר, לישון טוב ולדאוג קודם כל לעצמנו. אחרי שנים של טיפולים, של ריצות בין בתי חולים, של סיוטים וחרדה, מצאתי את עצמי נושמת שוב, צוחקת עד שכואב בבטן, בוכה מהתרגשות ולא מחרדה, עטופה, מאושרת.

בזכות חיים ומירי ארנטל, מייסדי העמותה ובזכות אנשים טובים רבים נוספים שעטפו אותנו מתוך הישוב, מהצבא ומכל מעגלי חיינו- הצלחתי למצוא את האור במקום החשוך של חיי ולראות את כל הטוב שהעולם מציע לי למרות ולצד המחלה של אדם. כשהגעתי למסע הזה חששתי שהמסגרת תיהיה לי מגבילה מדי, קשה, לא טבעית – אבל האהבה האינסופית שקיבלנו כאן ממלאת את ליבי ומזכירה לי שבתוך כל הקושי והייסורים שעברנו ועוד נעבור – יש לנו את הכוח להתמודד ולהיות מאושרים.

מישל ינקו, בת 42 מאלפי מנשה, היא אמו של אדם – חניך ב"זכרון מנחם" שנמצאת בימים אלו במסע הורים של העמותה ללונדון.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
מאוד יפה על...
אלי | 27-05-2022 13:56
מאוד יפה על הכבוד לך
2
בה יהיה בסדר...
מאיר פרץ | 29-05-2022 12:07
בה יהיה בסדר הרבה תפילות
3
how i got my love back home
maya elijah | 23-06-2022 16:38
אני מצטער להעלות את זה לאינטרנט אבל אין לי ברירה. האם מעולם לא האמנתי בכישופי אהבה או לחשים עד שפגשתי את הקוסם ההוא כשביקרתי את חברי בישראל לפסגת עסקים השנה. אני פוגש אדם בשם דר אלאבה היה ממש חזק, והוא יכול היה לעזור עם לחשים שיחזירו את האבודים, האוהבים וכסף הקסם, קסם או קסם עבור עבודה טובה או אושר. אני שמח עכשיו. אני מעידה כי הגבר שרציתי להתחתן איתו עזב אותי 5 שבועות לפני החתונה והחיים שלי התהפכו בגלל שהקשר שלנו נמשך 3 שנים. מאוד אהבתי אותו, אבל אמא שלו הייתה נגדנו ולא הייתה לו עבודה בשכר טוב. כשפגשתי את הקוסם הזה, סיפרתי לו מה קרה והסברתי לו את המצב. בהתחלה התלבטתי וחשדנית, אבל פשוט ניסיתי. ובעוד יומיים, כשחזרתי לגרמניה, התקשר אלי חבר (היום בעל) ובא אליי והתנצלתי שהכל סודר עם אמו ומשפחתו וקיבלתי ראיון עבודה חדש להתחתן. לא האמנתי כי דר אלאבה רק שאל את השם שלי ואת השם של החבר שלי וכל מה שרציתי. ובכן, עכשיו אנחנו נשואים באושר ומצפים לתינוק הקטן שלנו וגם לבעלי יש עבודה חדשה והחיים שלנו השתפרו בהרבה. המייל שלו הוא: עכשיו אנחנו נשואים באושר ומצפים לתינוק הקטן שלנו וגם לבעלי יש עבודה חדשה והחיים שלנו נעשו הרבה יותר טובים. המייל שלו הוא: עכשיו אנחנו נשואים באושר ומצפים לתינוק הקטן שלנו וגם לבעלי יש עבודה חדשה והחיים שלנו נעשו הרבה יותר טובים. האימייל שלו הוא: [email protected] אתה יכול גם ליצור איתו קשר דרך WhatsApp / viber עם המספר הזה +1(425) 477-2744