מי כמעט זוכר שלפני שבוע, היה נדמה שהקואליציה באמת הגיעה לסוף דרכה. ההלם מההכרזה החד משמעית של ח"כ רינאווי זועבי טלטלה את המערכת הפוליטית ובאופוזיציה כבר מיהרו לחגוג.

אך האמת שהשבוע החולף חשף יותר מכל את מאחורי הקלעים של הפוליטיקאים, זה שהם אולי מנסה לטאטא מתחת לשטיח, אבל ברגעי משבר צפים ומראים את המציאות.

במקום שהאופוזיציה תנצל את המומנטום, היא חשפה את קשיי התפקוד בתוך עצמה. המרד בתוך הליכוד סביב תמיכה בחוק "ממדים ללימודים" לימד הרבה על יחסי הכוחות הפנימיים באופוזיציה.

"המרד השקט" התפרץ

למרות הדרישה החד משמעית של בנימין נתניהו ויריב לוין, יותר ויותר ח"כים הרגישו בנוח להתבטא בשיחות סגורות אך גם תקשורתיות, נגד עמדם.

ישיבת הליכוד, ארכיון (צילום: בנצי רובין, סרוגים)

התדרוכים השליליים והפניות האצבע בין הבכירים השונים, כאשר השיא היה בהדלפת ההקלטה של מירי רגב, מראה שוב התדמית המאוחדת מאחורי נתניהו איננה אמיתית.

חבל ההצלה ששר הביטחון גנץ זרק לליכוד באישון לילה, עם הצעת הפשרה על החוק המלגות לחיילים, אולי הציל אותם מהצורך להפיל את החוק, אבל השאיר במשכן הכנסת טעם ברור של בלבול.

הביקורת מצד חלק מאנשי הליכוד, על אסטרטגיית "מלחמת כל הכל" שבחרו נתניהו ולוין, מתעצמת. חלקם מבינים כבר שזה רק פוגע בהם אישית, וגם התמיכה במפלגה.

לצערם הם עוד נאלצים לדבר על זה בדרך כלל בחשאי, אבל הם לגמרי שם.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו נוזף בח"כ גילה גמליאל השבוע (צילום: מתוך הטלגרם של מיכאל שמש, כאן חדשות)

שנה באופוזיציה, ובליכוד מנסים להבין מה העתיד צופן למפלגה. בין בחירות חדשות להקמת ממשלה חלופית עכשיו, כלל לא ברור מהי דרך הפעולה ומה הדבר הרצוי מבחינתם.

הסיכון שמערכת בחירות נוספת ללא הכרעה לטובת הימין היא עצומה אך מצד שני הם גם לא מוצאים את העריקים מהקואליציה שימליכו מחדש את נתניהו.

חברי הליכוד, ארכיון (צילום: גיל יערי/פלאש 90)

עד מתי הנאמנות תישאר?

כלפי חוץ חברי הכנסת של הליכוד מתבטאים נגד הממשלה ועל הצורך להחליפה, בפועל גם בתוך עצמם הם לא יודעים האם זה בכלל אפשרי ומה הסיכוי שהם לוקחים בעצמם.

האפשרות שנתניהו יבחר בסוף לחתום לעסקת טיעון עוד מרחפת באוויר, ואווירת פריימריז תמיד ברקע.

השבוע שוב קרא ח"כ יולי אדלשטיין לצורך להחליף את נתניהו, על מנת לחזור לשלטון כבר בכנסת הזו. עד כה הוא היחיד שמוכן לקרוא תיגר פומבי ביו"ר הליכוד, אבל המועמדים המרכזיים האחרים, כמו ניר ברקת וישראל כ"ץ, לא נחים. הם חורשים את השטח ומכינים את הקרקע לעתיד.

אדלשטיין, ברקת וכ"ץ (צילומים: תומר נויברג, דוד כהן, יוסי אלוני\פלאש 90)

על דבר אחד הם כולם מסכימים – לנתניהו מתחיל להיגמר הקרדיט לעשות כל העולה על רוחו.

האפשרות שיקבע מועמד קש שיהיה ראש ממשלה במקומו (שמקרה של ממשלה חלופית) נפסל על הסף אבל גם האפשרות הנוספת לא מקובלת.

הדיבורים הפנימיים הוא שאם במקרה של בחירות, ששוב לא יהיה לו 61 תומכים, נתניהו כבר לא יוכל לגרור לעוד בחירות או לאבד שלטון.

בליכוד יש שאומרים שאם יש דבר אחד שהישיבה באופוזיציה לימדה, שבפעם הבאה נתניהו הוא זה שייאלץ לוותר על מקומו, ולא הליכוד על השלטון.

גם בקרב השותפים החרדיים יש יותר ויותר קולות הרהור ואי נוחות. נתניהו הבטיח שהחזרה לשלטון היא מעבר לפינה, אך עם הזמן הם רואים כמה הציבור שלהם נפגע, וחותרים כן להשפיע על מדיניות הקואליציה, בטח בעבודת הוועדות.

בינתיים נתניהו מצליח להוריד את הלהבות בתוך הבית, ועדיין לפייס את שותפיו החרדים והדתיים. אך לא לעולם חוסן, ככל שהשהות האופוזיציה תתארך, הסבלנות והנאמנות עלולות להביא להיעלם ולהביא לתמורות לא צפויות גם בצד הזה של המפה הפוליטית.